5. אל תשאל, אל תספר

חמי התלבט אם ראוי שידבר עם בוריס על עזיבתו של סטפן, האם שאלות וחקירות בנושא העדין הזה נחשבות לחטטנות סרת טעם או לדאגה כנה לשלומו של ידידו הוותיק? הוא ידע שבוריס חרד לפרטיותו ולא אוהב להשתפך, והאמת הייתה שמאז שסטפן נכנס לחייו הם התרחקו זה מזה. נכון, הם נשארו שכנים, גרו במרחק קצר זה מזה, התראו כל הזמן ושוחחו זה עם זה כל כמה ימים, אבל האינטימיות ששררה ביניהם בזמנו התפוגגה עם הופעתו של סטפן. חמי היה עסוק בחייו, בגידולו ובחינוכו של נמרוד ובזוגיות שלו עם רוני שסוף סוף התייצבה ונרגעה, והפסיק לדאוג לרווחתו של בוריס בידיעה שיש מי שמטפל בו ודואג לו.

איך הוא יכול, אחרי כל כך הרבה שנים, לשאול פתאום את בוריס מה קורה אצלו, אם יש מי שדואג לנקות ולבשל ולכבס בשבילו? מתי הוא הלך לרופא לאחרונה ומה תוצאות בדיקות הדם שלו?

למזלו, כמה שעות אחרי השיחה עם סטפן בוריס התקשר אליו, תופס אותו במשרדו, יושב ומסדר חשבוניות שתכנן להעביר לרואה החשבון של העמותה. "סטפן סיפר לי שדיבר אתך הבוקר." היכה בוריס בברזל בעודו חם.

"כן, מאוד הופתעתי לשמוע שהוא עוזב, אתה בסדר בוריס?"

"אני בסדר גמור, והאמת שהוקל לי. השנה האחרונה הייתה לא קלה, ומזל שסטפן מצא פתרון כל כך מוצלח."

"למה אתה מתכוון לא קלה?" חקר חמי.

"לזה שלא היה לי קל לגור עם בן אדם ש…" בוריס היסס לרגע, ואז נאנח, "אולי אתה לא יודע, אבל בזמן האחרון כבר לא ממש היינו יחד, והסיפור עם הבן של אחיך היה רק חלק קטן מזה, היו עוד וחלק מהם הוא הביא לחדר שלו אצלי. זה היה מעצבן."

"וואלה?" נדהם חמי, "אבל חשבתי ש… למה לא סיפרת לי?"

"למה הייתי צריך לספר? היו לך מספיק בעיות משלך, ומה היה עוזר אם היית יודע שכבר כמעט שנתיים אנחנו רק שותפים לדירה?"

"לא יודע." הודה חמי, "למה המשכתם לגור יחד?"

"למה לא? הוא עזר לי לשלם את המשכנתא ודאג לקניות ולניקיון וכל זה, אתה יודע שאני חלש בתחום הזה."

"איזה משכנתא? אתה מתכוון שכר דירה."

"לא, אני מתכוון משכנתא. קניתי את הדירה שאני גר בה, חשבתי שסיפרתי לך?"

"לא, לא סיפרת לי, ואיך תשלם עכשיו כשהוא עוזב?"

"אני כבר אסתדר, אולי אני אמצא לי דייר אחר."

"אתה לא חייב לענות לי אם אתה לא רוצה, אבל מה קרה שפתאום הפסקתם להיות יחד?"

"קרה מה שקורה תמיד, קודם יש התלהבות וחרמנות וחשק, ולאט לאט זה נגמר."

"זה לא קורה תמיד," מחה חמי, חושב עליו ועל רוני.

"לא תמיד." הפתיע אותו בוריס והסכים איתו, "אבל כמעט תמיד, וחוץ מזה הוא הרג לי את סולק בלי לבקש רשות, ובלי לתת לי להיפרד ממנו."

"אבל בוריס, סולק כבר היה ממש זקן וחולה, ואתה היית אז בברלין, גם אם הוא לא היה מרדים אותו הוא היה מת לפני שהיית חוזר. לא עדיף היה להרדים את סולק המסכן ולחסוך ממנו סבל?

בוריס רטן ברוסית משהו נרגן ולא ברור, והוסיף, הפעם בקול ברור, "מה זה משנה חמי? סטפן בחור צעיר, בן שלושים וחמש, ואני זקן בן שישים, זה שהיינו יחד כמעט חמש שנים זה נס, אין לי זכות להתלונן, אני צריך לחייך יפה ולהגיד תודה ושלום."

שניהם שתקו יחד כמה שניות, ואז שאל חמי אם הוא יכול לבוא לבקר בערב אצל בוריס. "פתאום נזכרתי שלא נתתי לך מתנת יום הולדת."

בוריס נאנח, "חמי תקשיב…"

"בסדר, לא משנה, עזוב יום הולדת, מזמן לא שיחקנו שח, וחוץ מזה עוד לא סיפרתי לך מה אורה רוצה מתנה ליום הולדת, אני אגיע אליך בסביבות שבע, אפשר?"

"טוב, בסדר, להתראות חמינקה."

חמי סיים עם החשבוניות ונכנס לפייסבוק של עמותה שמציעה חתולים וכלבים לאימוץ. התקשר לעמותה וקבע פגישה, ואחר כך המשיך בעבודתו עד שהגיע הזמן לצאת, ואז הודיע לאורה שהיום הוא יאחר קצת, ונסע לעמותה. שם התלהב מחתול כחול עיניים, אפור ונאה, שהיה שייך לקשישה אחת שנפטרה ויורשיה מסרו אותו לעמותה. הוא חתם על התחייבות לטפל יפה בחתול, לדאוג לו למגורים, לאוכל ולחיסונים, שילם שלוש מאות ₪ דמי רצינות, ועוד מאה ₪ תמורת כלוב נשיאה לחתול, ונשא את החתול הרגוע להפתיע ששמו היה משי בתוך הכלוב לרכבו, ומשם נסע לדירתו של בוריס.

"זה משי." הכריז, והניח את הכלוב על הרצפה, "זו המתנה שלך ליום הולדת." אמר ופתח את דלת הכלוב. משי יצא ממנו לאיטו, הסתובב כה וכה ואז קפץ על כורסת הטלוויזיה של בוריס, התכרבל עליה בנוחיות ועצם את עיניו.

"תודה חמי," אמר בוריס שהביט בשתיקה בחתול, "אבל האמת שחשבתי שאתה מתכוון למתנה אחרת ולכן…" הוא אחז בכפו של חמי והניח אותה על מפשעתו.

חמי חייך, "איפה סטפן?" נצמד אל בוריס בחיבוק.

"נסע למישהו, יחזור רק מחר." הוביל אותו בוריס לחדר השינה.

"וואו!" גנח חמי אחרי שנשימתו נרגעה, "שכחתי כבר כמה אני אוהב להיות אתך. מתי עשינו את זה בפעם האחרונה?"

"בערך לפני חמש שנים." המהם בוריס, מנומנם מעט.

"יותר מידי זמן." פסק חמי, "אורה רוצה עוד ילד." הוסיף, "אני לא כל כך בעניין אבל היא בכתה אז הסכמתי."

בוריס גיחך וליטף את ראשו, "טוב עשית. אני מקווה שהפעם זו תהיה ילדה." הוסיף.  

"אני חייב ללכת." נאנח חמי שברצון היה מתכרבל לצידו ונרדם, אבל חיכו לו בבית והיה עליו לזוז, "אל תשכח לקנות מחר ארגז חול ואוכל לחתול."

"בסדר, תודה חמי, לילה טוב."

"תודה גם לך ולילה טוב." השיב חמי בחיוך.

בלילה, כשהם שוכבים מכורבלים בחדר השינה שלהם סיפר חמי לרוני על עזיבתו של סטפן ועל המתנה שקנה לבוריס.

"זה מה שנתת לו ליום הולדת, חתול? ומה עם המתנה שהייתם נותנים תמיד אחד לשני?"

חמי, נבוך מעט, שילב את רגליו ברגלי בן זוגו הוותיק, "טוב, תראה… ברור שכל זמן שהוא היה עם סטפן אז…"

"אבל הם נפרדו, לא?" גיחך רוני, משועשע ממבוכתו של בן זוגו, "אתה מעדיף את השיטה של הצבא האמריקאי, אני לא אשאל ואתה לא תספר?"

"כן, עדיף." הסכים חמי.

רוני הצטחק, "בסדר, לילה טוב חמוד, תישן טוב כי בבוקר גם אני ארצה מתנה."

"אין בעיות, לילה טוב כושי."

***

בכלל לא חשבתי על רוני כשבוריס הפתיע אותי פתאום עם זקפה נהדרת. שנים לא הרשיתי לעצמי להודות שאני מתגעגע לסקס איתו. הוא היה עם סטפן, ואני הייתי עסוק בלהיות אבא ובן זוג, הדחקתי את הקטע הזה ולא חשבתי עליו יותר עד שנגעתי בו ובבת אחת… מצחיק, פעם ההבדל ביני לבינו היה עצום, עשרים ושתיים שנה נראה המון, אבל כיום, כשאני כבר בן שלושים ושמונה והוא שישים זה נראה פחות רציני. וחוץ מזה הרי סטפן עוד יותר צעיר ממני. זה לא שאני רוצה לתפוס את מקומו, ממש לא, וגם בוריס לא מעוניין בזה לדעתי, אבל למי זה מזיק אם מידי פעם אני אגנוב לעצמי שעה של סקס טוב מהסוג שרק הוא יכול לתת לי?

הפתעתי את עצמי שהודיתי בפני רוני שאני ובוריס… לא תכננתי לספר ובעצם לא ממש סיפרתי לו, אבל הוא הבין ולמרבה השמחה וההפתעה לא קינא ולא התרגז, הוא כבר יודע שזה משהו פרטי שלי ושל בוריס ושאין לזה שום קשר אליו. אני לא אתפלא אם גם הוא… קרוב לוודאי שזה קורה לו עם איזה בחורה, או שלא?

גם בני הזוג הכי אוהבים ומסורים צריכים לתת קצת פרטיות אחד לשני, לא הכל צריך לחלוק ולא הכל צריך לספר. לכל אחד מגיעה גם פינה פרטית משלו.

"זוכר את אימרי?" שאל רוני את חמי.

"כן, בטח, מה קרה לו?"

"התקבל לעבודה אצלנו, אני ראיינתי אותו." חייך רוני בשביעות רצון.

"אז קיבלת אותו לעבודה כי הייתם יחד בצבא או כי הוא מתאים?"

"בעיקר בגלל שהוא מתאים, וזה שאני מכיר אותו מהצבא לא הזיק."

"איפה הוא התחבא עד היום?" תהה חמי.

"היה בניו יורק, למד שם ואחר כך גם עבד, אבל בסוף נשבר לו מאמריקה, הבחור שהוא חי איתו שם נפרד ממנו, ואחר כך אבא שלו קיבל התקף לב והוא חזר."

"מה שלום אבא שלו?"

"יותר טוב, ומה שעוד טוב זה שהוריו השלימו עם ההומואיות שלו."

"יופי לו, הוא גר אצלם עכשיו?"

"כן, אבל מחפש דירה ולדעתי גם בן זוג."

"איך הוא נראה כיום?" הסתקרן חמי ולא הופתע כשרוני שלף את הנייד שלו והראה לו סרטון קצר שבו נראה אימרי מחייך, אומר, "שלום חמי." ומבטיח לבוא בקרוב לבקר.

"הוא הופתע מאוד לשמוע שאנחנו עוד יחד, ושיש גם לי ילדים, וממש התפעל מהסידור שיש לנו עם הבנות. הזמנתי אותו לארוחת ערב ביום שישי." סיפר רוני, "אני מקווה שזה בסדר מבחינתך?"

"בטח, בסדר גמור." ניסה חמי להעמיד פנים שהוא לא זוכר את הפרידה החמוצה מרירה שלו מאימרי, ואפילו חייך קצת והעיר שאימרי התבגר יפה והוא נראה ממש מצוין.

רוני הניח את הנייד שלו ואמר שלדעתו אימרי מתחרט מאוד שהוא וחמי נפרדו בצורה גועלית, ושהוא חושב שאימרי בטח יבקש סליחה בהזדמנות הראשונה.

"אני מקווה מאוד שלא, זה סתם יהיה מביך, ולגמרי מיותר, כבר שכחתי מה בדיוק הלך שם."

"שקרן," גיחך רוני ברוח טובה, וכיבה את האור, "בוא הנה, פולני מדחיקן שכמוך, תן לי נשיקה." דרש והסתער על חמי שמחא ורטן, אבל נכנע לבסוף בשמחה.

הבנות הקפידו שארוחת שישי בערב תהיה חגיגית ככל האפשר ותתקיים תמיד בשבע בערב. כולם היו חייבים להיות נוכחים, ולא פעם הוזמנו אורחים, בדרך כלל סולי וגבי עם התאומים, או גולן ופזי, או בוריס וסטפן, והרבה פעמים כולם יחד. מאז שאייל התחיל לגור אצלם הוא הפך לאורח קבוע בארוחת ליל שישי, ובאותו יום שישי הוא היה זה שפתח את הדלת לאימרי, וניסה להגיד לו שלום ותוך כדי כך להשתיק את רוקי שנבח בהתלהבות למראה האורח. בינתיים הופיע גם בוריס עם סיר בורשט ואחריו פזי וגולן עמוסים תבניות של לזניה ועוגה. היו חיבוקים ונשיקות ולחיצות ידיים, וסידורים חפוזים של כסאות וכלי אוכל, ובדיוק בשבע בערב התיישבו כולם סביב השולחן, ורק אז הצליח חמי לברך לשלום את אימרי ולבחון אותו היטב. הם לא התראו כבר חמש שנים ושניהם הופתעו לטובה אחד ממראה השני. אחרי שהחמיאו זה לזה התפנה חמי להציג את כל הנוכחים בפני הזר שזה מקרוב בא, ורק אז הבחין שאימרי לא מוריד את העיניים מאייל שמצידו גם הוא הביט בו ללא הרף.

"הם פשוט מוקסמים אחד מהשני." אמרה אורה לחמי כשהם פינו יחד את השולחן,

"נדלקו אחד על השני ממבט ראשון." הסכים פזי והתחיל לסדר כוסות במדיח, "למה לא שתית את היין אורל'ה?" תהה למראה כוס היין של אורה שנותרה מלאה.

אורה הניחה יד מגוננת על בטנה וחייכה במבוכה, ופזי פער את פיו בתדהמה, "את בהיריון?" לחש בפליאה.

אורה הנהנה, מסמיקה, "זה רק החודש השני פזי, אני מעדיפה שאף אחד לא ידע בינתיים."

פזי הנהן לאות הסכמה, "ומי האחראי?" שאל, הביט כה וכה, ונתקל בחיוכו הנבוך משהו של חמי, "נהדר! מזל טוב לכם." חיבק את שניהם, מחייך באושר.

כשהאורחים עזבו שם חמי לב שאימרי ואייל הסתלקו יחד ולא התפלא לגלות שמכוניתו של אימרי, סיאט קטנה ואדומה, נשארה חונה מתחת לבית גם אחרי שכל המכוניות של שאר אורחיהם נעלמו.

למחרת בבוקר הוא קם כרגיל בשש, ואחרי ששתה כוס קפה וכרסם עוגייה יצא החוצה ולא הופתע לגלות שמכוניתו של אימרי עדיין באותו המקום. רוקי שנהג לישון על הספה בסלון שלהם כבר המתין לו ליד הדלת והם התחילו ללכת לכיוון הפארק כשלפתע רוקי הסתובב ורץ חזרה, ודקה אחר כך הופיע שוב ואימרי פוסע בעקבותיו.

"בוקר טוב." האיר פנים לחמי שחייך אליו חזרה.

"קמת מוקדם היום." ציין ונזכר שכמוהו אימרי לא אהב לישון מאוחר בבקרים.

"כן, אתה מכיר אותי, אני לא אוהב לישון עד שעה מאוחרת, וחוץ מזה רציתי לדבר אתך בפרטיות, ודבר ראשון אני רוצה להתנצל על מה שאמרתי לך כשנפרדנו."

"עכשיו נזכרת?" חייך חמי בביטול, "עזוב, זה היה כל כך מזמן, כמעט שכחתי מזה." שיקר, כי הוא לא שכח.

אימרי ליכסן אליו מבט מבודח משהו, "הייתי גועלי כי נעלבתי שלא ניסית להילחם עלי, שלא התאמצת לשכנע אותי להישאר, ותדע לך שאם היית מנסה היית בטח מצליח כי הייתי נורא מאוהב בך, מה שלא הבנתי זה שאתה סתם מעביר איתי את הזמן ומחכה עד שרוני יחזור."

"לא נכון, בכלל לא ידעתי שהוא יחזור." מחה חמי, וחוץ מזה אתה צדקת, הייתי מבוגר מידי בשבילך, בן כמה אתה, עשרים וחמש? אני בן שלושים ושמונה, שלוש עשרה שנים זה באמת יותר מידי, וזה שאני נשא ואבא… טוב עשית שהלכת, ולמרות שקצת נעלבתי שקראת לי פולניה סך הכל צדקת."

הם חייכו זה אל זה, ואז ציין אימרי שחיצונית אייל דומה להפליא לחמי, וברגע הראשון הוא חשב שהוא רואה כפול.

"אל תגזים," גיחך חמי, "הוא צעיר יותר ממני בחמש עשרה שנים, ואף פעם לא הייתי יפה כמוהו, הוא גם הרבה יותר חכם ממני, ואני רק מקווה שיהיו לו חיים קלים יותר."

"גם אני, כי אני מאוד רציני לגביו, ואני מקווה שהוא גם, ובגלל זה אני רוצה לבקש ממך חמי שלא תספר לו כלום על הקטע שהיה לנו."

"בסדר." אמר חמי אחרי שניה של מחשבה, "אני לא אגיד לו כלום, וגם על הזיונים שלך עם רוני אני לא אספר לו שום דבר, ואני אבקש גם מרוני לשתוק, אבל כדאי שתדע שלא טוב להתחיל זוגיות בשקרים."

"אני יודע, ותכל'ס אתה צודק, בהמשך אני בטח אגלה לו, אבל רק התחלנו, הכל עוד טרי מידי ואני רוצה לחכות לרגע המתאים כדי לספר לו על העבר שלי."

"בסדר, אין בעיות." הסכים חמי.

"ותדבר גם עם רוני?"

"כן, די כבר, יא לחוץ! ורק כדאי שתדע, אנחנו לא מנהלים עם אייל שיחות נפש או משהו כזה, רוב הזמן אני בקושי רואה אותו, הוא בחור עסוק מאוד וגם לי אין עודף זמן."

אימרי הנהן, וחקר אם תהיה לחמי בעיה עם זה שהוא יעבור מתי שהוא בעתיד לגור עם אייל.

"אין בעיות, אבל אימרי, נפגשתם רק אתמול, אתה לא ממהר מידי?"

"יכול להיות," הסכים אימרי, "אבל יש לי הרגשה שהפעם זה באמת זה."

"או. קיי. שיהיה לכם בהצלחה." איחל לו חמי, תוהה אם ההתאהבות הפתאומית הזו מבוססת רק על הדמיון החיצוני שלו לאייל או שיש פה קצת יותר מזה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s