חמי הזמין כמובן לחנוכת הבית את כל מכריו וידידיו וגם את בני משפחתו, אחיו לא יכלו להגיע, אבל הוריו הסכימו לבוא ברצון ונקבע שבתום המסיבה הם ייקחו אליהם את נמרוד ואת התאומים לבלות אצלם את הלילה. גם רוני הזמין את הוריו ולהפתעתו הם נענו להזמנה, ואפילו הגדילו לעשות והסכימו שהוריו של חמי יסיעו אותם. חמי לא ראה את הוריו של רוני כמעט שנתיים, ונדהם להיווכח כמה הזדקנו לאחרונה. היחסים בינו לבין משפחתו של רוני היו תמיד מתוחים, ושנים רבות הם האשימו אותו בנטיות ההפוכות של בנם, אבל השנים עשו את שלהם, הם התרככו ועם הזמן התרגלו אליו, והתחילו להעריך את נאמנותו ואת אהבתו לבנם. הוא חשש מאוד שהם לא ישתלבו בקהל האורחים שרובו היה צעיר מהם, אבל לרווחתו הם בירכו אותו בחמימות, התיישבו בנוחיות ליד הוריו של חמי שהיו צעירים מהם בעשר שנים בערך, אכלו בתיאבון ובהנאה את הכיבוד הטעים שהביאו המלצרים והמלצריות הנחמדים של חברת הקייטרינג, ושוחחו בערנות עם בוריס ועם הדודה אמה שהתיישבו לצידם.
שיא המסיבה הייתה כמובן הדלקת הנרות. הייתה להם חנוכייה גדולה ממתכת שהם העמידו במרכז הפטיו (למרבה המזל לא ירד גשם ומזג האוויר היה נעים יחסית לעונה) ומיד אחרי שקיעת השמש רוני הדליק את הנרות, בירך בקול נעים ופצח בשירת מעוז צור וכל האורחים הצטרפו אליו בשמחה. אחר כך טעמו סופגניות, הרימו כוס לחיים ואז החלו האורחים המבוגרים יותר להתפזר.
מאחר ומכוניתם של הורי חמי הייתה עמוסה ילדים התנדב בוריס להסיע את הוריו של רוני חזרה לביתם, ואחר כך חזר לביתו של חמי במטרה לאסוף את סטפן, בן זוגו הצעיר ויפה התואר, אבל להפתעתו מצא חבורה שלמה של צעירים רוקדים במרץ ברחבה שמול דירתו של אייל, רמקולים משוכללים מנעימים להם מוזיקת טרנס שבוריס מצא מרגיזה ומונוטונית וגרלנדות צבעוניות מנצנצות בהבהוב מטריד מאירות עליהם.
הפטיו שרק לפני חצי שעה היה עמוס שולחנות, כסאות וכלי אוכל היה ריק, כל האנשים שבילו שם בנעימים כשהוא יצא נעלמו בינתיים, נשאר רק חמי שעמד ושטף בחריצות את המרצפות הדביקות.
"למה אתה שוטף רצפות באמצע הלילה? ואיפה סטפן? שאל בוריס שהרגיש פתאום מבולבל ומיותר.
"סטפן רוקד למטה עם כל החבר'ה, גם רוני אתם ואייל השתלט על הבר. אחרי שהקייטרינג עזב ראיתי שהרצפה ממש מטונפת והחלטתי לשטוף לפני שאני הולך לישון, אני לא רוצה שיהיו לנו פה ג'וקים ונמלים." הסביר חמי.
"ואיפה הבנות?" המשיך בוריס לחקור בטון נרגן.
"הלכו לישון, גם אני האמת די עייף, המסיבה הייתה נהדרת, אבל עייפה אותי מאוד ואני ממש שונא את המוזיקה הזאת, מחר אני אצטרך ללכת לשכנים לבקש סליחה על הרעש, מה קרה בוריס, למה אתה עצבני?"
"לא יודע," הודה בוריס, "טוב, אני הולך הביתה."
"אבל מה עם סטפן?"
"שיחזור לבד אם הוא רוצה, או שיישאר פה, לא אכפת לי." רטן בוריס.
"נו, די, אל תהיה כזה בוריה." אחז חמי בכתפו והוליך אותו פנימה, ואחרי שהושיב אותו על הספה בסלון שלהם נפטר בזריזות מהדלי והמגב והתיישב לצד בוריס. "כשרוני הדליק נרות נזכרתי פתאום איך הדלקתי נרות בפנימייה של דני, מאז עברו כבר אחת עשרה שנים, היית מאמין? אני מזדקן." כרך זרוע חמימה סביב כתפו של בוריס.
"ואני כבר זקן, וכמו טיפש אני יושב פה ומחכה לילד הזה." הזעיף בוריס פנים, אבל נשען על חמי והניח את ראשו על כתפו וככה מצא אותם סטפן שהתפרץ לסלון האפלולי כשהוא קורא לבוריס.
"הנה אתה, לאן נעלמת?" הדליק את האור, מסנוור את חמי ובוריס, "רוני מחפש אותך חמי, משהו בנוגע לגרלנדות שצריך לפרק." אמר והושיט יד לבוריס שאחז בידו והניח לו למשוך אותו מהספה. הם יצאו החוצה, סטפן ובוריס נפרדו מחמי בברכת לילה טוב ועלו במדרגות לכביש הראשי, ומשם לדירתם שהייתה סמוכה לביתו של חמי, ואילו חמי ירד למטה, לרחבה המרוצפת, ומצא שם את רוני ואייל מקפלים בזהירות את שרשרות הגרלנדה.
"צריך לשטוף את הפטיו." פנה רוני לחמי.
"כבר שטפתי, בוא נכניס את התאורה והרמקולים לאוטו שלי, מחר אני אחזיר אותם למחסן של יד לבנים, אתה נראה ממש עייף אייל, לך לישון, נתראה בבוקר." הם נשאו יחד את הארגז עם כל האביזרים שהשאיל חמי ממקום עבודתו והניחו הכל בתא המטען של מכוניתו של חמי, ואחר כך חזרו לחדר השינה שלהם.
"היה מוצלח, נכון?" נשכב חמי לצידו של רוני שכבר התקלח והתכרבל בשמיכה.
"כן, היה מאוד מוצלח, וכולם נהנו מאוד, אבל אני חושב שסטפן נהנה קצת יותר מידי עם האחיין שלך."
חמי נאנח, "כמה שנים הם ביחד? סטפן ובוריס? אני זוכר שהם נפגשו ביום כיפור בחוף הבונים, מתי זה היה?"
"זה היה באלפיים ועשר, אורה הייתה אז בהיריון, הם יחד כבר שש שנים, בשביל בוריס זה ממש שיא, בן כמה סטפן לדעתך?"
"קצת יותר צעיר ממני, אני חושב שהוא בערך בן שלושים וחמש, מבוגר מידי בשביל אייל."
"מה זה מבוגר מידי? אם בוריס לא מבוגר מידי בשביל סטפן, אז גם סטפן לא מבוגר מידי בשביל אייל."
"כן, יכול להיות." הודה חמי בחוסר רצון, "אבל בוריס וסטפן הם גברים, ואייל הוא רק ילד."
"לא, הוא כבר לא, אתה עוד זוכר אותו כילד שהסעת לחוג מבוכים ודרקונים, אבל הוא התבגר מאז חמי, לא שזה עסקך אבל הוא לא התנהג כמו ילד עם סטפן, ועכשיו מספיק עם הקשקשת הזו," נשכב רוני על חמי ונישק אותו, "כל הדיבורים האלה על גברים עשו אותי חרמן."
"כל דבר עושה אותך חרמן." הצטחק חמי, אבל נענה לבן זוגו והשיב לו נשיקה, ומשם זרמו הדברים כרגיל לסקס ביתי, נעים ומוכר, סקס שרוני כינה בנעוריו בבוז סקס לסבי, אבל אחרי שהפך לאבא ועבר את גיל שלושים גילה שגם לסקס לסבי יש יתרונות משלו.
"למה התכוונת שאייל לא התנהג כמו ילד עם סטפן?" שאל חמי אחרי שהם סיימו והתארגנו בתנוחת השינה החביבה עליהם.
רוני גנח במורת רוח, "חייבים לדבר על זה עכשיו? אני מת מעייפות."
"לא חייבים, אבל בכל זאת…" הפציר חמי רכות.
"אייל התביית על סטפן שגם נדלק עליו, הם רקדו יחד כל הזמן, ואחר כך שתו יחד, לא יודע מה בדיוק, ואחר כך נעלמו לאיזה חצי שעה בדירה… ואחרי שהם חזרו הם נראו כאילו… לא יכול להוכיח את זה, אבל אני די בטוח שהיה שם סקס, וכל זה לא היה קורה אם בוריס לא היה מתנדב להסיע את הורי ואחר כך יושב ומקשקש אתך במקום לרקוד עם החבר היפה והצעיר שלו."
"בוריס? לרקוד?" גיחך חמי, "יותר סביר שאני אתחיל פתאום לרקוד מאשר שבוריס… הבן אדם כבר בן שישים, וגם כשהיה צעיר הוא לא היה אחד שרוקד, והוא ממש שונא את המוזיקת טרנס הזו, ומאז שגילו שיש לו סוכר גבוה הוא גם כמעט לא שותה."
"ובקיצור, הוא מבוגר מידי להיות עם אחד כמו סטפן."
"אני לא מסכים אתך, אפשר להיות יחד בכיף גם בלי לרקוד ולשתות." מחה חמי, חושב עליו ועל רוני, "הנה, תראה אותנו."
"כן, אבל אצלנו יש גם סקס ויש ילדים, ומה יש להם? לוח שח וסיר בורשט."
חמי נאנח, "כל העסק הזה אוכל לי את הלב, אבל מה אפשר לעשות? אני חושב שאנחנו צריכים לסתום ולא להגיד כלום."
"נכון," הסכים רוני, "ועכשיו ישנים." פקד ונרדם.
חמי עוד שכב ער כמה דקות, מהרהר במצב הלא נעים שנוצר בין האחיין שלו וחברו הוותיק, ובסופו של דבר נרדם גם הוא.
***
גם אחרי מותה של לונה המסכנה המשיך חמי לקום כמעט כל בוקר מוקדם ולעשות את הטיול הרגיל שלו במורד הוואדי, בואכה הגן הלאומי, ואם היה לו די חשק וזמן היה אפילו מטפס במעלה הגבעה עד לפסל של אלכסנדר זייד. הוא אפילו שכנע את בוריס להצטרף אליו מידי פעם. למחרת מסיבת חנוכת הבית קם מוקדם, שתה בחיפזון כוס נס קפה, נעל נעלי התעמלות ויצא. מבעד לדלת דירתו של אייל שמע את הכלב מייבב ושורט את הדלת, הוא פתח אותה ורוקי התפרץ החוצה, דהר לעבר השער והדף אותו בכפו כאומר, נו, פתח לי כבר. חמי הצטחק, הוציא מארון החשמל את הרצועה הישנה של לונה ופתח את השער לרוקי שרץ החוצה במרץ. לשמחתו הכלב הנבון הלך לצידו, מקדים אותו, ומידי פעם שב על עקבותיו מביט בו כמנסה להאיץ בו ללכת מהר יותר, ופתאום הסתובב, רץ חזרה כמה צעדים, ונעצר, מביט בדריכות לעבר השביל, "מה הבעיה רוקי? על מה אתה מסתכל?" תהה חמי.
סטפן, לבוש בבגדי ספורט קצרים, הופיע מעבר לעיקול, רץ ריצה קלה ונעצר כשראה את רוקי ואת חמי, "בוקר טוב." אמר וחייך לעברם חיוך מהוסס משהו.
"בוקר אור." האיר לו חמי פנים, "כל הכבוד על המרץ, לא קר לך?"
"לא, אני בסדר. אכפת לך אם אני אצטרף אליך?"
"ברצון, אבל אין מצב שאני אתחיל לרוץ, אני זקן מידי לזה."
"זה בסדר, גם אני." הצטחק סטפן. הם הלכו כמה דקות בשתיקה, רוקי רץ לפניהם, "הנה, פה שברתי את הרגל." עצר סטפן ליד סלע אחד שנראה בדיוק כמו שאר הסלעים בסביבה, "זוכר? זה היה בחמש עשרה לדצמבר, לפני חמש שנים."
"כן, אני זוכר, אף פעם לא ראיתי את בוריס מודאג כל כך, רק אז קלטתי שהוא באמת אוהב אותך."
סטפן הנהן, "כן, גם אני אוהב אותו, וקשור אליו, וצריך אותו, אבל לפעמים אני צריך גם…" הוא לכסן אל חמי מבט מצועף, "גם אצלך זה היה ככה."
"לא בדיוק," מחה חמי, חש שפניו מתלהטות ומאדימות, "איתי זה היה אחרת."
"אצל כל אחד זה קצת אחרת, ובכל זאת דומה." חלק עליו סטפן, והמשיך ללכת. "הבעיה היא," סח תוך כדי הליכה, נמנע מקשר עין עם חמי, "שרק בן אדם אחד זה פשוט לא מספיק, בהתחלה אתה חושב שכן, אבל אחרי כמה שנים אתה מבין שלא."
"בעיקר אם יש הבדלי גילים כל כך גדולים בין אחד לשני." הסכים איתו חמי.
"זה לא רק הגיל, הנה, אתה וכושי כמעט באותו גיל, ובכל זאת… גם הבדלים בטמפרמנט זו בעיה."
"שני אנשים שחיים יחד זו בעיה, בעיקר אם הם גברים." העיר חמי.
"ובעיקר אם אחד מהם הוא מישהו כמו בוריס." הסתננה מעט מרירות לקולו של סטפן.
"העיקר שאתה אוהב אותו." גיחך חמי בלגלוג.
"אני באמת אוהב אותו." התעצבן סטפן, "מה, אתה לא אוהב את אהרון למרות שהוא… הוא כזה מין."
"כן." הסכים חמי, חצה את הדשא הלח והתיישב בכבדות על אחד הספסלים שחסו מתחת לגגון, קפץ את פיו במורת רוח ושתק. גם סטפן שהתיישב לצידו שתק, מביט ברוקי שהתרוצץ על הדשא רודף אחרי עורבים.
"בוריס אמר לך משהו אחרי שחזרתם הביתה?" שאל חמי אחרי שלא הצליח לשאת יותר את השתיקה הממושכת.
"לא." השיב סטפן בזעף, "אבל אייל שלח לי ווטסאפ על הבוקר. הוא שלף את הנייד שלו והראה לחמי את המסרון ששלח לו אייל, "בוקר טוב יפיוף, יש מצב שניפגש הערב?"
בעוד חמי חוכך בדעתו איך להגיב צלצל הנייד שלו ואייל היה על הקו, "חמי? מצטער להעיר אותך כל כך מוקדם, אבל רוקי נעלם ו…"
"אתה לא מעיר אותי, אני ער מזמן, אני בבית שערים עם רוקי."
"וואלה? איזה יופי, נהדר, מתי אתם חוזרים?"
"עוד חצי שעה נהיה בבית."
"נפלא, חסכת לי טיול בוקר איתו, קמתי קצת מאוחר היום ואני ממש ממהר, אני משאיר לו אוכל בכלי שלו ויוצא, ניפגש בערב, ביי."
"ביי אייל." ענה חמי, סגר והפנה מבט אל סטפן שישב קודר וליטף את פרוותו הלחה של רוקי שהשעין את סנטרו על ברכו, מביט בו במסירות.
"זה היה אייל, הוא יחזור בערב, אתה מתכנן להיפגש איתו?"
סטפן נאנח, "כן, יש לך בעיה עם זה."
"כן." ענה חמי, "אבל מאחר וזה לא עסקי אז עדיף שאני אשתוק."
"באמת עדיף." הסכים סטפן, "ואני אודה לך מאוד אם לא תגיד כלום לבוריס."
"גם אם לא היית מבקש לא הייתי אומר לו משהו, קודם כל זה לא עסקי, ושנית כל הוא ידע גם בלי שמישהו ילשין עליך, הוא לא טיפש ולא עיוור."
"לא, הוא ממש לא טיפש." הסכים סטפן וקם, "קדימה, בוא נחזור, בעוד שעה אני צריך לחתום כרטיס במשרד."
חמי המשיך לכתוב בבלוג שלו אם כי לא באותה תדירות כבעבר ולפעמים עבר חודש שלם בלי שהוא מצא זמן לכתוב. הוא כתב רק כשמשהו רציני העיק עליו או כשקרה משהו באמת חשוב, וגם כשכתב לא השתפך וחפר כמו פעם אלא דיווח בקצרה ודי ביובש. הוא היה פשוט עסוק מידי ובדרך כלל גם עייף מכדי לכתוב דפים על גבי דפים כמו פעם. המקרה עם סטפן ואייל גרם לו לשנות ממנהגו. מטבעו חמי היה רודף שלום, שנא מריבות וחיכוכים ורצה שכולם יהיו חברים ויאהבו אחד את השני. הוא היה קשור מאוד לבוריס וגם את סטפן חיבב ושמח שלבוריס היה בן זוג קבוע שדאג לו. העובדה שסטפן מצא עניין בגבר אחר הציקה לו, ועוד יותר הציקה לו העובדה הלא נעימה שאותו גבר היה בן אחיו הצעיר שבעיניו היה עדיין ילד. כל המצב היה ביצתי ומביך ולא נעים, וחמי שנא אפילו לחשוב על זה. הוא התלבט קשות אם לספר לבוריס על העניין או אולי לדבר עם סטפן? אבל הוא כבר דיבר עם סטפן וגם הבטיח משום מה לא לספר כלום לבוריס, יכול להיות שזאת הייתה טעות? ואולי הוא צריך לחטוף שיחה קלה עם אייל? כל אחת מהאופציות הללו טמנה בחובה סוג אחר של מבוכה ואי נעימות, וכולן ביחד גרמו לו לחוש כאילו התיישב על תל נמלים עצבניות במיוחד.
אני פשוט שונא מצבים כאלה ומצטער שבכלל אני יודע מה שאני יודע, הלוואי ואייל לא היה בא לגור פה, והלוואי וסטפן היה מבצע את הבגידות שלו רחוק מהבית והלוואי ו… הלוואי והייתי חוטף איזה אמנזיה או משהו ופשוט שוכח הכל. רוני צוחק ממני ושואל למה אני לוקח ללב ומה זה עסקי בכלל ולמה אני לא שם פס וממשיך הלאה, הייתי עושה את זה ברצון אם לא היה מדובר באנשים שאני מכיר ואוהב ויקרים לי כל כך. הלוואי והייתי יכול לדבר על זה עם בוריס, בעצם אני יכול ואולי אפילו חייב אבל… אני עוד זוכר כמה שנאתי את השיחות האלה מדדי שהיה מרגיש שהוא חייב לספר לי מה רוני עושה בתורניות בבסיס. תיעבתי את הסיפורים שלו וחשבתי שהוא סתם מנסה לסכסך, אני מקווה שבוריס לא יחשוב ככה עלי כי אני באמת שלא רוצה שהם ייפרדו אבל אני שונא לראות איך סטפן עושה צחוק מבוריס ומזיין מאחורי הגב שלו אבל מצד שני הרי הם יחד כבר כמה שנים ובוריס לא טמבל והוא בטח יודע לבד ש… אבל למה דווקא עם ילד קטן כמו אייל יימח שמך סטפן, אף אחד לא סיפר לך שאסור לחרבן איפה שאוכלים?
יומנו של מספר סיפורים 