23. אבק של גילוי עריות

סידורי המגורים שלי ושל חמי עשויים להיראות מוזרים לצופה מהצד, אבל לנו הם התאימו. בלי שדיברנו על זה בצורה מסודרת החלטנו, כמעט בלי מילים, שלמרות שאנחנו ישנים רוב הלילות יחד עדיף שבינתיים תהיה לכל אחד מאיתנו דירה משלו. היה לנו ברור שאם עדיין נהיה יחד אחרי שאורה תגמור ללמוד, תחזור להתגורר ליד חמי ותטפל יותר שעות בנמרוד יש מצב שנחלוק דירה, אבל עד שהיום הזה יגיע חילקנו את זמננו בין שני הדירות. היינו ישנים אצל חמי במשך ימות השבוע, ובסופי שבוע כשנעמה ואורה היו מגיעות היינו מסתלקים מדרכן ועוברים לגור בדירה שלי. למרות שעבדנו באותו מקום היו לנו שעות שונות – חמי התחיל לעבוד מוקדם ויצא מהעבודה בסביבות שלוש אחרי הצהרים. הוא היה עושה קניות, מוציא את הילד מהגן ומקדיש לו את כל זמנו הפנוי בעוד שאני התחלתי לעבוד רק בצהריים ונשארתי בעבודה עד שבע בערב.
אחרי העבודה הייתי הולך לדירתי, מתקלח, מתארגן, ומשקה את העציצים שלי, מה שלקח לי בערך שעה, ואחר כך הולך ברגל, או רוכב על אופני לדירתו של חמי שעד אז היה מספיק לקלח את נמרוד, ולהשכיב אותו לישון.
אם הייתי זריז מספיק הייתי מספיק להשתתף בטקס ההשכבה של נמרוד, ולפעמים אפילו זוכה לראות אותו משתכשך באמבטיה. בשבועות האחרונים, בעיקר מאז שגם לונה הצטרפה למשק הבית של חמי, נטיתי למהר ולהגיע אליו מיד אחרי העבודה, ולפעמים אפילו דילגתי על הביקור בדירתי. בין כה וכה רוב בגדי כבר היו אצל חמי, ומה כבר היה לי לעשות בדירה הריקה?
אני מניח שהעובדה שהעדפתי לראות איך נמרוד עושה אמבטיה, ולהקשיב לחמי שר לו שירי ערש ומספר לו סיפורים מאשר ליהנות מהלבד שלי, או להתעסק עם העציצים שנזקקו להשקיה פעם בשבוע, הייתה צריך להיות רמז מספיק עבה בשבילי כדי שאבין שאני כבר לא המיזנתרופ הבודד והעגמומי שהייתי פעם, אבל את זה הבנתי רק בדיעבד.
מרגע שרביב פקד עלי להגיע אליו מיד הדחתי את חמי ונמרוד לירכתי זיכרוני, הודעתי לנורית שבגלל איזה משבר משפחתי לא צפוי אני חייב לצאת מוקדם יותר מהעבודה, ועוד לפני שהיא הספיקה להגיד שבסדר, אין היום לחץ גדול והיא מרשה לי לצאת לפני הזמן, כבר כיביתי את המחשב ודהרתי הביתה.
דחפתי את שער המתכת החורק ונכנסתי לחצר, ובגלל החריקה נזכרתי פתאום בחמי שהבטיח לשמן את הצירים… אולי כדאי שאתקשר אליו? אבל מה אני אגיד לו? שאני עומד להיפגש עם האקס? ומה אם הוא יגיד שלא נראה לו והוא לא מסכים? לא, עדיף שאני לא אתקשר… אני לא חייב לספר לו כל דבר שאני עושה, וחוץ מזה הוא בטח עסוק עכשיו עם נמרוד, מקלח אותו או משהו… אני אדבר איתו אחר כך, החלטתי, ונכנסתי הביתה.
מצאתי את רביב יושב במטבח הפעוט שלי, שותה נס קפה ואוכל פריכית אורז, ולקח לי כמה שניות לקלוט שהוא שוב נראה כמו רביב שלי, ולא כמו אברהם קופרמן הדתי.
"הנה אתה סוף סוף." הוא אמר, וחיבק אותי.
"זהו, גמרת להיות דוס, אתה שוב רביב?" שאלתי והחזרתי לו חיבוק.
"כמעט, אני צריך להוריד עוד כמה ק"ג ולעבוד עוד קצת על שרירי הבטן שלי." הוא הרחיק אותי מעט ממנו, מביט במבט בוחן בפני. "רזית, ואתה נראה ממש מצוין בוזי." הוא טפח על בטני בכף יד פתוחה וחייך אלי, "רואים שאתה ממש בכושר."
"כן, אני רוכב קצת על אופניים, הולך ברגל, אוכל נכון… אז מה קורה אתך רביב? אגב, אתה יודע שאשתך מחפשת אותך?"
"כן, איזה קרצייה, כשהתחתנו היא הבטיחה לי שאם אני אתחרט באיזה שלב וארצה לחזור לגברים היא ישר תיתן לי גט, אבל לך תסמוך על נשים."
"מה גט? אבל יש לכם ילדים."
"לה יש." השיב רביב בתיעוב, וחזר לכרסם את הפריכית.
"מה, היא לא עשתה אותם אתך?"
"רק את הקטן, את הגדולים היא עשתה עם בעלה הראשון."
"אז אתה כבר בעלה השני, מה קרה לראשון?"
רביב העווה את פניו במורת רוח, "התאבד, הדפוק הזה."
"למה?"
הוא משך בכתפיו בקוצר רוח, "מי יודע, התחרפן ותקע לעצמו כדור בראש, השאיר אותה עם שלושה ילדים, הגדול היה רק בן שלוש והתאומות בנות כמה חודשים, והדפוקה הזאת, במקום להגיד תודה לאל שנפטרה מהפסיכי, התחילה ישר לחפש בעל חדש."
"ונפלה דווקא עליך."
"כן, נפלה דווקא עלי, היא תפסה אותי בתקופה לא טובה… האמת, שנינו היינו בתקופה גרועה, בהתחלה דווקא עזרנו אחד לשני לצאת מהבוץ, אבל כמה אפשר להיות ככה, בלי גברים? בסוף נמאס לי."
"ובכל זאת עשית לה ילד."
"כן." פניו הוארו בחיוך, "דודי החמוד שלי, הוא כמעט בן שנתיים, איזה ילד מתוק, חבל שאני לא יכול לקחת אותו איתי."
"אז מה, פשוט קמת בוקר אחד והסתלקת מהבית?" תהיתי והתיישבתי מולו, בוחן בקפידה את פניו. חציים העליון היה שזוף, ואילו החלק התחתון, זה שהיה מכוסה זקן, נשאר בהיר. השיזוף המוזר שלו גרם לו להראות כאילו עטה מסכה.
"לא בדיוק, לקח לי זמן להתבשל עם עצמי ולהחליט שאני לא יכול יותר ככה, ורק אחרי שהחלטתי שאני לא רוצה יותר להיות דוס ישבתי איתה והסברתי לה מה קורה איתי, וכמובן שהיה בכי גדול, ויכוחים וצעקות… אתה יודע איך זה נשים."
"לא, האמת שלא, אבל עד כמה שאני יודע גם גברים לא ממש קופצים מרוב שמחה כשהאישה עוזבת אותם."
"כן, זה נכון." הסכים רביב בענווה, והשפיל את מבטו, "מצטער שאני נשמע רשע כזה, אבל היא ידעה עוד קודם שאני לא בטוח שאני אצליח לעמוד בחיים של אדם חרדי, ולא שלא ניסיתי, אבל זה פשוט קשה מידי."
"אולי היית יכול, לפחות כל זמן שהילדים קטנים, להתפשר, לחיות אתה ולעזור לה לגדל אותם, ומידי פעם לעשות גברים מהצד?"
"אתה חושב שלא ניסיתי? הצלחתי לחיות חיים כפולים כמעט שנתיים, אבל כמה אפשר? מילא סטוצים, אבל אחרי שהתאהבתי זה נעשה בלתי אפשרי."
"התאהבת? במי? באקס של חמי?"
הוא הנהן ופניו נדלקו מהתלהבות, פעם אני גרמתי לו להידלק ככה…
"הוא פשוט מדהים, והוא כל כך מבין אותי, גם הוא גדל בבית מסורתי, וגם הוא ניסה…"
הנייד שלי צלצל וחמי היה על הקו, שואל אם אני יכול להביא חלב כי הוא שכח לקנות.
"אה… כן, אני… יכול להיות שאני אגיע טיפה מאוחר יותר חמי, יש לי איזה עניין… אני אסביר לך הכל בבית."
"אחלה, ביי חמוד." השיב חמי בשאננות, וסגר, סמוך ובטוח שאין לו שום סיבה לחשוד בי.
"מי זה היה? חמי? טוב, אני לא רוצה לעכב אותך בועז, אבל הבנתי שאתה כמעט לא גר בדירה הזו, וחשבתי שאולי אני אוכל להיות פה כמה ימים, רק עד שרוני ואני נשכור יחד דירה."
"אתה ורוני… כמה זמן אתה מכיר אותו, חודש בקושי, ואתה כבר הולך לגור איתו?"
רביב הנהן וחייך, "כן, רוני ואני." אישר, זורח מאושר, "ככה זה, כשזה מתאים אז הכל רץ מהר, אין טעם לחכות, וכבר בזבזתי מספיק זמן על ניסיון להיות מישהו אחר."
"תראה רביב, אני מאחל לך בהצלחה כמובן, אבל עד כמה אתה באמת מכיר את רוני?"
"מכיר אותו מספיק." השיב רביב, ופניו הזדעפו, "אז מה, לא מתאים לך שאני אגור פה כמה ימים?"
"מתאים, בטח שמתאים, תגור פה בכיף, ואתה מוזמן גם לקחת ממני בגדים והכל, אבל ממה ששמעתי על רוני הוא לא הבחור הכי יציב בעולם, ויכול להיות ש…"
"ממי שמעת, מהאקס שלו? תראה, אני יודע שהוא ואתה, שאתם יחד, והוא בטח בחור טוב והכל, אבל נראה לך שהוא יכול להיות אובייקטיבי כשזה נוגע לבחור שזרק אותו?"
"זה מה שרוני סיפר לך, שהוא זרק את חמי?"
"כן." הוא הביט בי מבולבל, "מה, לא? טוב, למה אנחנו מתווכחים על מה שקרה פעם, מה שחשוב זה העתיד, נכון?"
"אהה… כן, אני מניח שכן." השבתי, נבוך מעט, "טוב, אני חייב לטוס, תרגיש כמו בבית, לצערי המקרר כמעט ריק, יש לך מספיק כסף?"
"אני מסודר, אל תדאג. יאללה, לך לשלום, ותודה חמוד, אני חייב לך."
עליתי על אופני ונסעתי לחמי, ולמרות שעצרתי לקנות חלב וקורנפלקס כריות בטעם שוקולד עוד הספקתי להגיע לפני שנמרוד נרדם, ולשמוע את חמי שר לו את 'שתמיד תהיה שמש' שיר חמוד שהיה חביב עליו, וגם עלי, עד מאוד.
"אז מה קורה?" שאל חמי, צנח על המיטה והדליק את הטלוויזיה, "לעזאזל, שוב הפסדנו את התחלת החדשות." רטן.
"עזוב את הטלוויזיה, לי יש חדשות חשובות יותר. רביב עזב את הבית."
"וואלה, איך אתה יודע?"
"אז ראשית כל אשתו באה לחפש אותו אצלי…" התחלתי לספר.
"מה, בספרייה?" נדהם חמי.
"כן, פתאום היא צצה אצלי ושאלה איפה אברהם קופרמן."
"מי זה?"
"זה השם הדוסי של רביב, וחכה, זה עוד לא הכל, מיד אחרי שהיא הלכה, מאוכזבת כי לא הסתרתי את רביב בין המדפים בספרייה, הוא מתקשר אלי פתאום, ותנחש איפה הוא עכשיו?"
"בדירה שלך?" ניחש חמי, "בגלל זה הגעת מאוחר?"
"כן, קצת, אבל גם בגלל שקניתי חלב, ובכל זאת הספקתי להגיד לנמרוד לילה טוב."
"כן, זה נכון." נד חמי בראשו, מהורהר, "אז למה הוא גר עכשיו אצלך?"
"כי אין לו איפה להיות." הסברתי, ופירטתי את כל הסיפור כפי ששמעתי מרביב.
"אז הוא ורוני יחד עכשיו… מוזר…"
"למה, כי הם האקסים שלנו?"
"כן, וזה עוד החלק הכי פחות משונה בסיפור."
"חכה, זה עוד לא הכל, משום מה רביב משוכנע שרוני זרק אותך."
חמי נשאר שווה נפש, "אני מניח שטכנית זה נכון, אחרי הכל הוא זה שעזב, ואני נשארתי."
"כן, אבל אחר כך הוא חזר והתחנן שתחזרו, אם תשאל אותי הוא עם רביב עכשיו רק כדי לגרום לך לקנא."
"זה מה שאתה חושב?" הצטחק חמי, "טוב, אולי… למרות שאני בספק אם זה נכון."
"אז מה אתה חושב, שהם סתם התאהבו זה בזה?"
"מאין לי לדעת?" משך חמי בכתפיו באדישות, והתחיל לזפזפ בין הערוצים, "אצל הומואים הכל יכול להיות."
"וזה לא מפריע לך, זה לא נראה לך קצת מטריד? האקס שלי והאקס שלך… כי לי זה ממש לא נראה, לא יודע למה בדיוק, אבל איכשהו זה… יש פה סוג של… של לא יודע מה, אבל זה מפריע לי."
"אולי כי אתה מרגיש שיש פה אבק של גילוי עריות?" הציע חמי בשמץ לגלוג.
"משהו כזה." הסכמתי בהנהון, "לך זה לא מפריע?"
"לא ממש, מה שבאמת מפריע לי זה שהאקס הלא יציב שלך עזב אישה וילדים קטנים בגלל שיש לו קראש על גבר."
"זה מה שמפריע לך, באמת? לא שהגבר שהוא נדלק עליו הוא רוני שלך, אלא זה שהוא עזב את אשתו והילדים?"
"קודם כל רוני כבר מזמן לא שלי, ושנית, פירוק משפחה עם ילדים קטנים נראה לי עניין חמור הרבה יותר משני הומואים חרמנים שדחוף להם להגיד שהשתרללות שלהם היא אהבה."
"טוב, יכול להיות שאתה צודק, אבל כבר הסברתי לך שרק ילד אחד הוא שלו, ואני בטוח שהוא ישלם לה עליו מזונות ובטח ימשיך להיות איתו בקשר."
"אני מקווה מאוד שכן." ענה חמי בפנים חמורות, מצא סוף סוף תחנה שהשביעה את רצונו – שוב ערוץ ההיסטוריה עם עוד סקירה משעממת של אירועי מלחמת העולם השנייה – וצפה בתוכנית בדבקות כל הערב, מניח לי להירדם בלי שאמר לי אפילו לילה טוב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s