אחרי שהרגשתו של אבא של רוני לא השתפרה במשך כשבוע החליט רוני שמספיק עם זה ובעצה אחת עם אימו ואחותו (שהיוו יחד כוח טבע אימתני ביותר) אילץ אותו ללכת לרופא. למרבה הזעזוע של כל המשפחה התברר שזו לא סתם התקררות עקשנית, ושהשיעול הטורדני וכאבי הגב של אבא של רוני נגרמים מסרטן ריאות מפושט שנגרם קרוב לוודאי משנים של עישון.
"הוא השתעל כבר המון זמן ולא התייחס." סיפר רוני ביובש, "והכאבי גב זה כנראה מהגרורות שהתפשטו לו לחוליות הגב. הוא סובל מזה כבר שנים, אבל הוא פשוט התעלם, וגם אימא… הם חשבו שזה כלום, סתם התקררות או משהו, הבן אדם משתעל כבר שנה שלמה והם מתעלמים, דואגים לכל העולם רק לא לאבא." רוני התחיל לבכות בכי מאופק ונטול דמעות שזעזע את כל גופו, "הוא הולך למות חמי, אבא שלי הולך למות, ואימא… איך אומרים אצל הפולנים? חולה, חולה, חולה, אלמנה." בכיו התחלף בצחוק היסטרי.
חמי, נטול מילות נחמה, אחז בו בחוזקה, מנסה לעודד אותו בחיבוק, ושתק.
אבא של רוני התאשפז בבית חולים במחלקה אונקולוגית, ולמרות הטיפול הכימותרפי וההקרנות שנועדו לצמצם את הגידול מצבו הלך והתדרדר, וחודש אחרי שאושפז הוא הלך לעולמו, מוקף בבני משפחתו ההמומים והכואבים.
חמי השתדל מאוד לתמוך, לעודד ולעזור לבן זוגו. מאחר ורוני שהה זמן רב ליד מיטת אביו החולה, ובשאר הזמן פחות או יותר עבר לגור שוב עם אימו חמי מילא את מקומו בבית, בעזרה עם הילדים ובניהול משק הבית. כדי להוריד מעליו חלק מהעול, ביצע כל מיני שליחויות עבור רוני ואימו ועשה כמיטב יכולתו להועיל ולעזור. למרבה הצער שום דבר לא עזר, המחלה הייתה מפושטת מידי ואחרי כמה שבועות של סבל ופחד אביו של רוני הלך לעולמו. חמי ואירה היו כמובן בלוויה, משאירים את אורה ההרה ואת הילדים בבית. הוא גם הספיק לעשות ביקור ניחומים אחד בבית הוריו של רוני, ואז, יומיים אחרי הלוויה, אורה נתקפה בצירי לידה והם חשו לבית החולים, משאירים את אירה להשגיח על הילדים.
ביתם של אורה וחמי נולדה שבועיים לפני הזמן, אבל הלידה הייתה קצרה וקלה למדי, ואחרי כמה שעות באינקובטור מצבה היה כל כך טוב עד שהיא הוחזרה לזרועות אימה שכבר חיכתה לה עם שדיים מטפטפות חלב, וסוף סוף נאלצו חמי ואורה להחליט איזה שם יתנו לתינוקת החדשה שלהם. בזמן ההיריון הם העלו אפשרויות רבות וניסו שמות רבים ויפים, אבל לא הצליחו להחליט. לבסוף הגיעו השמות דנה, מיה ונועה לקו הגמר ונשאר רק להחליט באיזה מהם לבחור, אבל ברגע שאורה ראתה את פניה הקטנים והוורודים של ביתה היא החליטה פתאום לקרוא לה יסמין.
"מה פתאום יסמין?" נדהם חמי, "מאיפה הבאת את השם הזה?"
"מה, לא יפה?" התמלאו עיניה של אורה דמעות.
"יפה, יפה, אבל מאיפה השם הזה צץ פתאום?" התעקש חמי להבין.
"לא יודעת, הסתכלתי עליה והשם קפץ לי לראש, היא פשוט נראית כמו יסמין, לא?"
"כמו הפרח יסמין, או כמו הנסיכה יסמין?" תהה חמי.
"נסיכה? איזה נסיכה על ראשך?" החלו דמעותיה של אורה לגלוש על לחייה, מבהילות את חמי שלא ידע להתמודד עם דמעות נשיות.
"הנסיכה יסמין מאלדין אימא." הבהיר נמרוד שנכנס לחדר, מלווה בהוריו הנרגשים של חמי, והציל מבלי משים את חמי המודאג.
"אהה… ההיא, היא נסיכה טובה נמרודי?" השתלטה אורה על עצמה לטובת הילד.
"היא נהדרת, יפה ואמיצה, וממש נפלאה." אישר נמרוד בהתלהבות, והגיש אצבע לאחותו החדשה שאחזה בה בחוזקה.
"וגם עקשנית גדולה." נזכרה אימא של חמי שעל כורחה צפתה בסרט אלאדין פעמים רבות מספור, וככה, כבדרך אגב, נקבע שלתוספת החדשה למשפחה יקראו יסמין.
"השם מתאים לה." הסכים גם רוני, וליטף בעדינות את לחיה העגלגלת של התינוקת, "מזל טוב חמי." חיבק את בן זוגו, נצמד אליו מכף רגל ועד ראש. "התגעגעתי אליך מנחם."
"גם אני, מתי תחזור הביתה?"
רוני נאנח וניתק ממנו, "לא יודע, אימא במצב ממש גרוע, אי אפשר להשאיר אותה לבד."
"אני מבין, אבל רוני…"
"אני יודע, יש לי עוד אחים ואחיות, וגם הם צריכים לעזור, ואני לא יכול לעבור לגור אצלה כי גם לי יש ילדים, ובן זוג שצריכים אותי, אבל מה אני יכול לעשות?"
"לא יודע, אולי להשיג לה מטפלת שתגור איתה?"
"ביררנו לגבי זה. היא לא חולה מספיק בשביל לקבל עובדת זרה שתגור אצלה, והיא גם לא רוצה, מה שהיא רוצה זה להיות עם המשפחה שלה. מחר בערב אנחנו עושים כינוס משפחתי של כולם, ונחשוב כולנו יחד מה עושים, ואני רוצה שגם אתה תבוא."
"אני, אתה רציני? למה אני?"
"למה לא? אם הגיסים המכוערים שלי יכולים לבוא למה שאתה לא תגיע?"
"אני אבוא אם אתה באמת רוצה, אבל לדעתי אני רק אביך את כולם."
"יכול להיות, אז מה? זה רק יועיל להם." התריס רוני, ודחף את חמי לעבר המיטה, "די לדבר כבר, אני חרמן ואני יודע שאתה גם." נשכב על חמי, חיבוקי דרש ומשם זרמו העניינים במהלכם הרגיל.
למחרת בבוקר רוני חזר לאימו ובערב הם נפגשו בבית הוריו, בית חד קומתי קטן, מוקף גינה מטופחת ששכן בפאתי הקריות, לא רחוק מדירת הוריו של חמי.
להפתעתו של חמי הוא התקבל בסבר פנים יפות, ואיש לא תהה על פשר נוכחותו במקום. כולם התיישבו סביב שולחן האוכל הגדול, בעלת הבית יושבת בראש השולחן, והחלו דנים בבעיה – מה עושים עם אימא? לכל אחד היה רעיון משלו. אח אחד רצה שאימא תמכור את הבית ותעבור לדיור מוגן, אחד הגיסים הציע שהיא תשכיר את הבית ותשכור לעצמה דירה קטנה ליד ביתם, והגיס השני הציע שאימא תחלק את הבית לשתי דירות, תיקח אחת לעצמה ואת השנייה תשכיר. הוויכוח נפסק כשחלי, אחותו של רוני, הודיעה שהיא, בעלה ושלושת ילדיהם יעזבו את דירתם השכורה ויעברו לגור עם אימא. אימא של רוני שנותרה חתומת פנים לשמע ההצעות הקודמות חייכה והנהנה באישור, וכולם נשמו לרווחה.
תודה לך אלוהימה חשב חמי לעצמו בשקט, והחליף מבטים עם רוני שגם הוא נראה כאילו רווח לו. הם נשארו שם עוד זמן מה, אכלו מעמולים שהכינה אחת השכנות, שתו תה מתוק עם שיבא, הבטיחו לבוא עם הילדים בשבוע הבא, וחזרו הביתה שמחים וטובי לב.
"ממש יפה מצד חלי לבוא לגור עם אימא שלך, אני מתפלא שבעלה הסכים."
"לא יפה ולא נעלים, למה שלא תסכים לבוא לגור חינם בלי לשלם שכר דירה בבית פרטי במקום בדירה העלובה שהם שכרו?"
"מה, היא לא תשלם לאימא שלך שכר דירה?" הופתע חמי, "ואגב, ממה אימא שלך אמורה לחיות עכשיו?"
"ממה שהיא חיה עד היום, מהפנסיה שלה ומקצבת השארים שאבא השאיר לה. אני אדבר עם חלי שלפחות תשלם על החשמל והמים, ותעשה את הקניות על חשבונה, ואני לא אתפלא אם הדביל הזה שאחותי התחתנה איתו כדי לא ללכת לצבא יחליט לעזוב כדי לעבוד באילת. הוא תמיד היה מאיים שהוא יעשה את זה כי באילת מרוויחים טוב יותר."
"אז מה, הם ייפרדו?" הופתע חמי.
"סוג של, הוא יגור באילת, במלון, יבשל שם, ויבוא לבקר מידי פעם את הילדים, והיא תוכל לנשום קצת סוף סוף בלי הטמבל הזה שקורא לעצמו שף, אבל בבית לא טורח אפילו להכין חביתה."
"שיעשו מה שהם רוצים, העיקר שאימא שלך לא תהיה לבד."
"כן, זה הכי חשוב." הסכים רוני, וניצל את אפלולית מגרש החנייה שלהם כדי לנשק את חמי ולדחוף יד למכנסיו. "עזרת לי מאוד בתקופה הזו, ותדע שאני מאוד מעריך את זה, תודה חמי."
"מה תודה, תתפשט." גיחך חמי, והם רצו הביתה ישר לחדר השינה שלהם.
מחר אני אחגוג יום הולדת ארבעים וזה זמן מעולה לעשות חשבון נפש ולהביט אחורה על מה השגתי בחיי, וגם לעשות תכניות לעתיד. כשהייתי צעיר חשבתי שהחיים נגמרים בגיל הזה, אבל טעיתי כמובן. יש לי עוד המון חיים לחיות, ועוד המון דברים להספיק ולעשות. ראשית הילדים, נמרוד בן שבע וחצי, ילד גדול ונהדר, חכם ויפה וכמובן, מה שהכי חשוב, בריא, ויסמיני החמודה, בת שנה וחצי, גמדה קטנה ומתוקה, ילדה מקסימה נבונה ומלאת מרץ, הנסיכה החמודה שלי. לא תיארתי לעצמי שאני יכול לאהוב עוד ילד חוץ מנמרוד, והיא הוכיחה לי שטעיתי, אני בהחלט יכול, ובעוצמות שמפתיעות אותי עד היום.
מבחינתי כל זמן שהילדים בריאים וגדלים כמו שצריך הכל טוב, אין טענות. למרבה השמחה חוץ מהילדים גם שאר התחומים בחיי הם ממש בסדר, יש בית יפה ונוח, יש זוגיות יציבה ותומכת, והעיקר, שגרה בריאה ונעימה. עקב מחלתו ופטירתו של אבא של רוני דחינו את התכניות לחתונה כפולה והסתפקנו בחתימה על חוזה של משפחה חדשה. אחרי הביקור במשרד עורכי הדין הלכנו למסעדה, חגגנו שם רק ארבעתנו והבטחנו לעצמנו שבעתיד נעשה מסיבה גדולה ונזמין את כל המשפחה והחברים. זה לא ממש דחוף לי, אבל יכול להיות שיום אחד, אולי כשהילדים יהיו גדולים יותר, זה אפילו יקרה ונעשה מסיבה גדולה וטקס חגיגי ושמח. שום דבר לא בוער.
נכון להיום כולנו עובדים בעבודות טובות ומשתלמות. אורה מלמדת כבר שנה שנייה בבית ספר פה בקריה ומאוד מרוצה, אירה עובדת כרגיל בחברת הייטק ועושה שם כל מידי דברים שאני לא ממש מבין, אבל כל זמן שהיא מרוצה ושיש לה משכורת יפה הכל בסדר, ורוני שלי ממשיך לעבוד בחברה למלטי"ם (מטוסים ללא טייס) שזה פחות או יותר אותו תחום שהוא התעסק איתו בצבא, מתרוצץ מפה לשם, בקושי יושב במשרד, נהנה מכל רגע, ועל הדרך גם מביא משכורת ממש יפה.
לי יש את העבודה הכי פחות זוהרת, אני עדיין אב הבית בעמותת יד לבנים, ומידי פעם אני גם עובד כאינסטלטור לעת מצוא, ובערך פעם בשבוע מציל עקרות בית ממטבח או שירותים מוצפים, או מתקין ברזים ואסלות, אבל העבודה העיקרית שלי היא להיות אבא של הילדים שלי, ובגלל הנסיבות גם של צילי וגילי המתוקים, התאומים הכי מצחיקים וחמודים במזרח התיכון ואני לגמרי אובייקטיבי בדעה הזאת. אני צוחק לפעמים ואומר שלכולם יש קריירות, ורק לי יש סתם עבודה שחורה, אבל האמת היא שאני אוהב את העבודה שלי וממש לא אכפת לי ללכלך את הידיים ולחזור מהעבודה מלוכלך ומסריח.
מה עוד חוץ מזה? בוריס, המיתולוגי שלי, והאדם שהכי קרוב אלי חוץ מרוני, עדיין חי עם ספירית, החברה של רוני. היא השתפרה מאוד, עובדת ומטפלת בעצמה ואפילו נהייתה לה חברה, בחורה נחמדה מאוד, דתלשי"ת בשם תהילה. למרבה התדהמה היא ובוריס מסתדרים ממש טוב יחד. הוא שומר עליה ומרגיע אותה והיא משגיחה עליו ומטפלת בו יפה, והם נעשו כמו משפחה אחד לשני. גם סולי וגבי ממשיכים לחיות יחד באהבה ולגדל את התאומים המדהימים של סולי ששניהם אובחנו כילדים מחוננים. ביטון ואנחל עדיין חיים ברמת הגולן ומגדלים ילד יחד עם בחורה אחת שלא רוצה להתחתן. ביטון עובד כווטרינר, ואנחל גמר ללמוד והוא אח מוסמך ואוהב מאוד את העבודה שלו.
אימרי ואייל החליטו בשנה שעברה לעבור לגור בבאר שבע כי אימרי קיבל עבודה ממש טובה באוניברסיטת באר שבע, אחרי התלבטות קלה הם החליטו שעדיף לרוקי שיישאר אצלנו כי בין כה וכה מי שבאמת טיפל בו וטייל איתו ודאג לו הייתי אני, העבירו לי את הבעלות עליו ועזבו, וככה יחידת הדיור מתחת לבית שוב נותרה ריקה. במקום ששוב נשכיר אותה החליטו הבנות לשפץ אותה ולהפוך אותה לדירה בשבילי ובשביל רוני. אורה החליטה שלנמרוד שכבר לומד בכיתה ב' מגיע חדר שינה משלו, שצילי ויסמין ישנו בחדר השינה הגדול יותר שהיה שלי ושל רוני, וככה גם גילי יקבל חדר שינה נפרד. התכנית הייתה יפה והגיונית, אבל מה שקרה בפועל הוא שנמרוד מעדיף ללמוד ולישון בחדר השינה השני בדירה שלנו, חדר השינה של גילי הפך לחדר משחקים, וגילי השתלט על החדר של נמרוד. אני מניח שזה ישתנה עם הזמן וככל שהילדים יתבגרו הם יחליפו כל הזמן חדרים ומיטות, לא אכפת לי, כל זמן שהם בריאים ומרוצים גם אני מרוצה.
זהו, עוד מעט יבואו אורחים לחגוג לי את יום ההולדת, סולי יביא עוגה גדולה ומקושטת, דני יבוא עם החברה שלו שעוד מעט תהפוך לאשתו, הורי והאחים שלי עם הילדים גם יגיעו וגם אימא של רוני וחלי אחותו עם הילדים. נעשה על האש ויהיה גם שולחן נפרד לטבעונים. כולם יביאו לי מתנות, יחבקו וינשקו, יהיה שפע אוכל טעים והמון שתייה. תהיה מוזיקה מהסוג החביב עלי, שירי ארץ ישראל ישנים ושירי שנות השישים, יהיו המון חברים וחברות ויהיה שמח, מאחל לעצמי שרק ימשיך ככה כל חיי, שתמיד תהיה שמש, שתמיד תהיה אימא ושתמיד אהיה אני.
יומנו של מספר סיפורים 