6. מעריץ אותך

אני שונא מצבים כאלה, ממש שונא אותם ובזמן האחרון גם אין לי כוח אליהם. כל הדרמות האלה ממש מעייפות אותי. פתאום אני מבין למה בוריס התאמץ תמיד לא להיתקע ביני לבין רוני והעדיף להתרחק מכל מיני סיבוכים רגשיים עם בני זוג. אחרי גיל שלושים וילד כבר אין לך יותר כוח לכל העסק המתיש הזה. אייל רק בן עשרים ושלוש ולו בפירוש יש כוח ומרץ וחשק, ואת כל האנרגיות שלו הוא מפנה דווקא אלי. "אני פשוט רוצה לדעת, זה הכל." הוא תובע, מביט בי במבט לוהט.

"אבל מה זה משנה בכלל? אם היה משהו ביני לאימרי זה קרה ממש מזמן, כשאתה עוד היית תלמיד בית ספר ולא ידעת בכלל מי זה אימרי."

"אז אתה מודה שהיה?" הוא מאשים.

"היינו סוג של זוג בזמנו, וזה היה קצר ולא ממש משמעותי, נמרוד היה אז ממש תינוק ורוני התעסק בעניינים שלו, עבודה בצבא או לא, כבר לא זוכר בדיוק, הוא בקושי היה בבית ורשמית כבר נפרדנו."

"איך נפרדתם אם אתם עדיין יחד?"

"אז נפרדנו, ובסוף הוא נסע לאמריקה וניסה לפתח שם קריירה או משהו, ואחר כך נמאס לו והוא חזר, ואחרי שהסיפור ביני לבועז נגמר הוא הכניס את אירה להיריון ושוב נהיינו זוג. לא סיפרתי לך על זה כבר?"

"לא, אף פעם לא דיברת איתי על החיים שלך. הכל שמעתי מפה ומשם, היית צריך לספר לי על אימרי, איך פגשת אותו בכלל?" הוא תובע לדעת, כולו נרגש ומתוח, אני מקפיד להישאר רגוע ולדבר בקול אדיש, מקווה שזה ירגיע אותו.

"רוני הביא אותו, הם שירתו יחד ברמת דוד, וכשאימרי יצא מהארון הוריו לא קיבלו את זה יפה כל כך, והוא העדיף לא לבוא הביתה. רוני הזמין אותו לישון אצלנו, גרנו אז בדירה שלך, ואורה גרה אצל סולי, ונמרוד עבר ביני לבינה עד ש…"

"כמה זמן הייתם יחד?" מסרב אייל להניח לי להסיח את דעתו, "הוא היה גם עם רוני?"

"היינו יחד בערך חודש, בסוף הוא זרק אותי כי נמאסתי עליו, ומה היה בינו לרוני אתה צריך לשאול אותו, או את רוני. מאיפה אתה יודע בכלל על כל העסק העתיק הזה?"

"זה קרה רק לפני ארבע שנים, זה לא נקרא עתיק."

"בסדר, לא עתיק, אבל די ישן, וממש לא רלוונטי. אני לא מבין למה אתה חופר על כל הסיפור הזה?"

"כי… כי…" בבת אחת אייל נרגע ומתיישב, מקטגור נמרץ ומאשים הוא הופך פתאום לצעיר מכווץ ואומלל, "כי כולכם שיקרתם לי, ואל תגיד שלא, אימרי הודה שהוא ביקש ממך לא לספר לי."

"גם אם הוא לא היה מבקש לא הייתי מספר."

"כן, בטח," הוא שוב מתלהב ומתרגז, "הרי אתה חמי, מלך הדיסקרטיות, ידעת שאני הומו עוד כשהייתי ילד, למה לא אמרת כלום?"

"לא ידעתי, חשדתי, ולמי בדיוק הייתי צריך להגיד משהו?" אני מתיישב לצידו ומניח יד מנחמת על כתפו, "נו, די, תפסיק להתעצבן על שטות כזו."

"אני לא מבין למה הוא שיקר לי ככה, חשבתי שהוא אוהב אותי." התבכיין אייל.

"קודם כל הוא לא שיקר, לא לספר הכל זה לא נקרא לשקר, ושנית, דווקא בגלל שהוא אוהב אותך הוא העדיף שלא תדע, לדעתי הוא חשש שזה יפריע לך. איך זה נודע לך בכלל?"

"דיברתי עם דני והוא פלט את זה בלי כוונה, אימרי באמת זרק אותך?"

"סוג של… שנינו ידענו עוד בהתחלה שזה לא מתאים, שאני מבוגר מידי ושבעצם אני לא ממש בעניין שלו, נמרוד היה אז ממש תינוק, ואורה למדה בירושלים וכל הזמן הייתי עסוק נורא… אפשר להגיד שנחנו קצת אחד אצל השני, ואחר כך המשכנו בחיים שלנו. זה באמת לא היה משמעותי כל כך לאף אחד מאיתנו, אני מקווה שלא עשית לאימרי סקנדל."

"כן עשיתי." התריס אייל, "ובצדק, כי הוא שיקר והסתיר, וחוץ מזה הוא הודה שהיה לו קראש נוראי עליך ולדעתי…" הוא נשם נשימה עמוקה כאילו עמד לקפוץ למים קרים, "לדעתי הוא נדלק עלי בגללך, כי אני דומה לך."

"יכול להיות שככה זה התחיל," הסכמתי בנחת, "אבל גם אם זה נכון אז מה? הקטע הזה של הדמיון החיצוני יכול להחזיק מעמד פגישה אחת, אולי שתיים, אחר כך כבר מתרגלים ומסתכלים על דברים לגמרי אחרים, נכון?"

"יכול להיות." השפיל אייל מבט, "לא שזה משנה משהו כי נפרדנו, הוא הסתלק והכל נגמר."

"באמת, ארז את הדברים שלו והלך?" כבשתי חיוך כי המכונית של אימרי חנתה בחוץ.

"לא, רבנו והוא אמר שהוא יעשה סיבוב בחוץ וייתן לי להירגע, ונדבר כשהוא יחזור."

"רעיון טוב, אני מקווה שהוא לקח איתו את רוקי כי הבוקר היה לנו טיול ממש קצר בגלל שירד גשם, או, הנה רוקי חזר עם אייל, בוא רוקי, שמרתי בשבילך עצם ממש גדולה, ביי אייל, ביי אימרי." ברחתי משם עם הכלב, משאיר את הזוג הצעיר לבד.

***

"מזמן לא ראיתי את חמי בורח כל כך מהר." גיחך אימרי, "אני מקווה שלא צעקת עליו."

אייל השפיל מבט, נבוך מעט, "האמת שכן, קצת, לא אהבתי את זה שהוא שיקר לי."

"הוא לא שיקר, הוא רק לא סיפר לך הכל, הוא בטח אמר לך שהוא לא היה מספר גם אם לא הייתי מבקש ממנו לשתוק."

"כן, זה מה שהוא אמר."

"ומה עוד הוא אמר?"

"הוא אמר שהסתרת את העבר שלך איתו כי פחדת שאם אני אדע אני לא ארצה אותך. שזה סימן שאתה אוהב אותי ושאני לא צריך להתרגז עליך."

"הוא צודק אייל." אימרי אחז בכתפיו של אייל, "תסתכל עלי בבקשה." הפציר.

אייל הביט בו ומצמץ כדי לעצור את הדמעות שמילאו את עיניו, "מה אתה רוצה?" ניסה, לא בהצלחה, להישמע קשוח ואדיש.

"שתפסיק לכעוס עלי, ש… שתרצה אותי כמו שאני רוצה אותך."

"אתה רוצה אותי, באמת?" ניער אייל את ידיו של אימרי מכתפיו, "או שאתה רוצה את חמי ואני בעצם מין תחליף."

"אתה לא תחליף, ממש לא. נכון שבהתחלה, כשרק נפגשנו, נמשכתי אליך בעיקר כי אתה דומה לו כל כך, אבל עכשיו אני פשוט רוצה אותך כי… כי אתה אתה." אימרי אחז בו שוב והתחיל לנשק אותו, ואחרי רגע של היסוס אייל נכנע והחזיר לו נשיקה.

***

"הוא כל כך נפגע עד שהוא כמעט בכה." סיפר חמי לאהרון, "היה לי נורא לא נעים כי תכל'ס הוא צדק. כולנו ידענו משהו שהוא לא ידע ולא סיפרנו לו, הוא הרגיש שאימרי רימה אותו ושגם אני שותף."

"יכול להיות שיש בזה משהו." ענה רוני.

"אמרתי לו שלא לספר משהו זה לא גרוע כמו לשקר, אבל הוא לא ממש קנה את זה." התלונן חמי, "וחוץ מזה פתאום הוא התחיל לשאול את עצמו למה בעצם אימרי נדלק דווקא עליו, אולי כי הוא דומה לי חיצונית? הוא מאוד לא אהב את הרעיון שבעיני אימרי הוא מהווה מין תחליף שלי."

"מה ענית לו?"

"אמרתי לו שנכון שאנחנו דומים, אבל אי אפשר לבסס קשר רציני רק על מראה חיצוני, ואם זה כל מה שאימרי מוצא בו אז הוא לא היה רוצה להתחיל לגור איתו, ואני די בטוח שזה עבד, עובדה שאימרי עדיין שם. אני רק מקווה שהם עסוקים עכשיו בהתפייסות נמרצת."

"גם אני." אמר רוני, "ואגב, תדע לך שאימרי היה ממש דלוק עליך בזמנו, ולא רק בגלל העיניים היפות שלך, הוא היה ממש מאוהב בך, והוא עזב בעיקר כי הוא הרגיש שאתה לא ממש שם עליו."

"לא נכון, הייתי מאוד נחמד איתו, הוא הסתלק כי נמאס לו להיות תקוע עם בן אדם מבוגר כל כך שעסוק כל הזמן עם תינוק בכיין, וגם הקטע של הנשאות ביאס אותו, ולדעתי גם זה שאני תפרן די הוריד לו ממני, הוא אמר שאנחנו לא באותו מקום בחיים ולכן אנחנו צריכים להיפרד, מאיפה אתה יודע שהוא היה מאוהב בי?"

"נפגשנו בזמנו כשהייתי באמריקה, הוא חיפש עבודה והתקשר אלי. בסוף, במקום לדבר על עבודה דיברנו עליך, הוא אמר שלדעתו אתה עדיין מאוהב בי. חזרתי לארץ בעיקר בגלל מה שהוא אמר."

חמי עיווה את פרצופו בספקנות, "טוב, נניח, אבל עכשיו הוא עם אייל, ואני מקווה שזה בגלל שהוא אוהב אותו כי אייל מאוהב בו מעל הראש." חמי נעץ מבט בוחן ברוני, "תגיד אהרון, אתה באמת חושב שאייל דומה לי?"

"כן, מאוד. חיצונית הוא נראה כמו אחיך הצעיר, אבל באופי אתם ממש לא דומים."

"נו, בטח. אייל הרבה יותר נחמד וחכם ממני."

"לא, זה לא זה, אתה חכם ונחמד והכל, אבל האופי שלכם שונה לגמרי, אייל הוא… הוא…" רוני התלבט באיזה ביטוי לבחור, "הוא טיפוס שונה לגמרי ממך, אם אתה סלע הוא שמיכת פוך."

חמי צחק, "אני, סלע? וואלה? אני לא יודע אם להיעלב או להגיד תודה."

"זו מחמאה מנחם, אתה בן אדם מאוד יציב, מאוד… מאוד עקשן, אבל לטובה, לא לרעה. אייל לעומת זאת הוא טיפוס הרבה יותר נוח, דני היה קורא לו מושפע."

"אייל רק ילד, מה יש לך נגדו?"

"כלום, רק שהוא בן אדם שונה לגמרי ממך, קח לדוגמא את הצבא, אתה התעקשת להתגייס לגולני למרות שכל המשפחה שלך שירתה במג"ב, אייל לעומת זאת הלך כמו טטלה למג"ב, ואני די בטוח שהוא ממש לא אהב את זה, אבל לא היה לו אומץ להתנגד למסורת המשפחתית, אבא שלו היה מגבני"ק והאחים שלו שרתו במג"ב אז גם הוא התגייס למג"ב למרות שהוא ידע שהוא לא מתאים לזה, וכמובן שהוא סבל שם."

"נו, בטח שהוא סבל, מה יש לשמיכת פוך לעשות במג"ב?" הצטחק חמי שלא לקח ברצינות את התיאוריות של רוני.

"אתה צוחק ממני מנחם, אבל אם תחשוב קצת תראה שאני צודק. בניגוד לאייל החמוד שלא אוהב להתווכח ולריב עם אף אחד, אתה בן אדם שלא זז מהדעות שלו, ולא נותן לאף אחד להשפיע עליו, אני מעריץ את התכונה הזו אצלך."

"מעריץ?" גיחך חמי, "לא נסחפת קצת כושי? על מה יש לך להעריץ אותי?"

"על המון דברים שקרו עוד לפני שהכרת אותי, אתה לא חושב שהגיע הזמן שנדבר על מה שעשית בצבא למשל?"

"חוץ מלעוף מקורס צלפים ואחר כך להיות חובש לא עשיתי שום דבר מיוחד."

"לא נכון, ביררתי עליך קצת, ואני יודע שעמדת לסיים את הקורס צלפים בהצטיינות אבל עזבת כי הבנת שלא מתאים לך להרוג אנשים בדם קר, והעפת את השולחן על המפקד שלך כשהוא ניסה להעליב אותך ושאל אם אתה הומו."

"עשיתי שטות." העווה חמי את פניו במיאוס, "בגלל השטות הזו של הקורס צלפים ישבתי חודש בכלא צבאי, ותדע לך כושי שלהיות אחד שלא מוותר ועומד על שלו זה יפה מאוד, אבל יש לזה מחירים. אם הייתי פחות עקשן ולא הייתי מסתלק מהבית כמו טמבל, לא הייתי נדבק."

"יצא לי לדבר עם אנשים שהכירו אותך בלבנון," התעקש רוני להמשיך לדבר, "והם אמרו שסיכנת את עצמך כדי להציל אנשים, שפעלת תחת אש ושהיית גיבור, והם חושבים שהגיע לך צל"ש."

חמי ניסה לחייך, ואפילו הניד את ידו בביטול, אבל הוא לא הצליח לשכנע אפילו את עצמו, "בטח דיברת עם אמסלם, המגזימן הזה, רוב הזמן רק נתתי אקמולים ומשחה נגד שפשפת."

"אבל אמסלם אמר שכשהיית איתו בריחן אז…"

"אני לא רוצה לדבר על ריחן." קטע אותו חמי בזעף, "היו לי שם כמה שבועות מסוכנים ומשוגעים לגמרי, ואני מעדיף להדחיק ולא לחשוב על זה. מזל שיצאנו מלבנון, אין לי כוח לחזור לשם שוב."

רוני שלא התרגש כלל מהטון התוקפני של חמי תהה, כמדבר לפי תומו, אם יש מצב שהתקופה ההיא שחמי מתעקש כל כך להדחיק גרמה לו להלם קרב, ולכן הוא מגיב ככה.

"אין לי שום הלם קרב." זעם חמי, "די לדבר שטויות, ובכלל, די לדבר כל כך הרבה."

"אז מה נעשה אם אתה לא רוצה לדבר?" הצטחק רוני ודחף יד למכנסי הפיז'מה של חמי, "יש לך רעיון? כי לי דווקא יש."

"אני אוהב את הרעיונות שלך אהרון, אבל לפני זה גם אני רוצה לספר לך מה אני מעריץ אצלך," החל חמי ללטף את אברו של רוני, "אני מעריץ אצלך את ההתלהבות, ואת המרץ ושמחת החיים, ואת הכישרון שלך להתחבר לכל אחד ולהקסים אנשים, ואת השאפתנות שלך, ואת זה שאתה מתעקש לחיות איתי למרות שאני בן אדם קשה ומבאס."

"אתה ממש לא," מחה רוני, "אתה נהדר ואני שמח שאנחנו יחד ושאנחנו משפחה, ואני רוצה שנתחתן."

"מה?" נדהם מנחם, נשען על מרפקו ובחן בפליאה את פניו של אהרון, "מה אמרת שאתה רוצה שנעשה?"

"שנתחתן." אמר רוני בתקיפות, "אבל נחכה עם זה עד שאורה תלד, ואז נעשה טקס כפול, כבר דיברתי על זה עם אירה והיא מסכימה איתי, אבל קודם צריך לעבור בשלום את הבדיקת מי שפיר של אורה ואת הלידה, ואחר כך נעשה תכניות ועכשיו בוא הנה ותראה לי כמה אתה מעריץ את הזין שלי."

***

אחרי שהראיתי לרוני כמה אני מעריץ את הזין שלו הוא נרדם, אבל אני הייתי נסער מידי ולא הצלחתי להירדם, ובמקום ישבתי לכתוב קצת בבלוג. למרות שהתאמצתי לשחק אותה אדיש הנאום של כושי נגע לליבי. לא שאני חושב שאני ראוי להערצה או לצל"ש, ושאני באמת כזה סלע כמו שנדמה לו, אבל התרגשתי מהצעת הנישואים שלו. זה בטח היה רעיון של הבנות, ואם היינו חיים במדינה אחרת ובזמנים אחרים זה היה אפילו רעיון טוב, אבל בישראל… לא יודע עד כמה יש בזה טעם.

לא שאני אודה בזה אי פעם, אבל יכול להיות שיש לי קצת הלם קרב בגלל התקופה הזוועתית שעברתי בריחן. יש בכלל דבר כזה קצת הלם קרב? לא יודע, צריך לברר.

אני לא מבין איך עברנו מהסיפור המביך של אימרי ואייל לדיבורים על הלם קרב ולחתונה, ואני גם ממש ממש עייף, יאללה, הייתי פה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s