32. אנחנו צריכים לדבר

"היא עוד לא החליטה סופית מי יהיה האבא של הילד שלה, אבל עם קצת עזרה ממך ומאורה יש לי סיכוי טוב מאוד." התלהב רוני.
"ממני? איך אני יכול לעזור לך?"
"תזמין אותנו אליכם לארוחת שבת, אני רוצה שהיא תראה שגם הומו יכול להיות אבא נהדר, וגם להראות לה איזה חברים איכותיים יש לי."
"אבא נהדר? חברים איכותיים? אתה בטוח שאתה מתכוון אלי ואל אורה?" הצטחק חמי, "ואגב, אתה מודע לזה שגם בועז יהיה שם?"
"כן, בטח, לא נורא, כל זמן שהוא סותם את הפה הוא עושה רושם די טוב, והוא גם, האמת, מסתדר יפה עם נמרוד." גילה רוני גדלות נפש ושיבח את בועז לפני שהמשיך לדבר על מה שבאמת עניין אותו, "אירה בחורה טובה והיא רוצה ברצינות להיות אימא, אבל היא קיבלה חינוך סובייטי שמרני כזה, קשה לה להפנים שאפשר לגדל ילד לא רק במשפחה עם אבא ואימא שישנים יחד, אני מקווה שאחרי שהיא תבקר אצלכם היא תבין שיש עוד אופציות לגדל ילדים."
"ומה עם יניב? בכל זאת, הם גרו יחד כמה שנים, לא מגיע גם לו איזה צ'אנס?"
"לא. פסק רוני בחומרה, "היא שאלה אותו והוא ישר סירב, ואמר שהוא עוד צעיר ושהוא בכלל לא רוצה ילדים בשלב הזה של החיים, ויכול להיות שהוא בכלל לא ירצה."
"ודווקא אתה כן רוצה? מה זה השיגעון הזה של ילדים שתקף אותך פתאום?"
"למה פתאום?" נעלב רוני, "שכחת את ספירית? אם היא לא הייתה מפילה הייתי עכשיו אבא, והיו עוד ניסיונות שלא הצליחו לי, אתה לא זוכר שתמיד רציתי ילדים, אפילו רבנו על זה בהתחלה, כשרק הכרנו."
"רבנו כי אמרת שאתה הומו רק בינתיים, ושעד גיל שלושים תתחתן ויהיו לך ילדים." העמיד חמי דברים על דיוקם.
"טוב, אז לא הכרתי את האופציה של להביא ילד בלי להתחתן, ואל תשכח מתי זה היה, הייתי בעצמי עוד קצת ילד."
"ובארון." הוסיף חמי.
"חמי, די להציק! נכון, הייתי בארון ופחדתי, וחשבתי שאני דו מיני ו…" הוא התיישב על סלע וליטף את ראשה של לונה, "השתניתי מאוד מאז, אבל דבר אחד לא השתנה, אני עדיין רוצה ילדים."
"רוני, כדאי שתדע," התיישב חמי לצידו, "הדבר הכי חשוב כשעושים ילד זה לבחור את האימא המתאימה, למה החלטת שדווקא האירה הזאת מתאימה לך, תספר לי קצת עליה, איך היא?"
"טוב, היא… היא רוסיה כזאת, אבל לא מהרוסיות הכוסיות שהייתי נדלק עליהן פעם אלא מין… מין בבושקה כזו."
"בבושקה זה סבתא." העיר חמי בקימוט מצח, "בת כמה היא, האירה הזאת?"
"בת שלושים ושלוש או ארבע. כן, אני יודע, לא צעירה, אבל זה דווקא טוב כי היא כבר יודעת מה היא רוצה לעשות עם עצמה בחיים, יש לה עבודה טובה ויש לה ראש על הכתפיים. היא טיפוס יציב כזה, אחת שעושה תוכניות ויודעת לאן היא הולכת, ויש לה עיניים כחולות."
"נו, אז יש לה עיניים כחולות, מה יש לך מעיניים כחולות?"
"לא יודע, סתם, זה לא חשוב כל כך, אבל זה יפה לדעתי."
"אם תעשו ילד רוב הסיכויים שהעיניים שלו יהיו שחורות, כמו שלך."
"אני יודע, לא משנה, למה אתה נטפל לשטויות?"
"אתה התחלת. תגיד, חשבתם כבר איך תתארגנו? כי ילד, אתה יודע, זה המון עבודה, תינוק צריך המון טיפול, וצריך מישהו שיהיה איתו כל הזמן… יש לה משפחה?"
"לא, אף אחד. הייתה לה סבתא שנפטרה, והיה לה את יורי עד שהוא החליט פתאום שהוא הומו."
"מעניין איך היא חיה כל כך הרבה שנים עם הומו ולא הרגישה כלום? שאלת אותה?"
"השתגעת?" קפץ רוני על רגליו והתחיל פוסע הלוך ושוב בהתרגשות, "עוד לא הגענו לשלב הזה, אנחנו עדיין לומדים להכיר אחד את השנייה, מגששים… אני לא רוצה לעשות שום דבר שיעליב אותה, הפעם אני הולך להתנהג כמו אשכנזי, אני אשקול מילים ולא אעשה שום דבר מהר מידי, בדיוק כמו שאתה היית עם אורה."
"טוב, אחלה, אל תדאג רוני, יהיה בסדר, תבוא איתה אלינו ביום שישי בערב ונארח אותה בסטייל."
"אני סומך עליך חמי." לחץ רוני את ידו בהתרגשות לפני שנפרדו, וליתר הדגשה הוסיף טפיחה חברית על שכמו.
עוד באותו ערב סיפר חמי לאורה ולבועז על התוכנית של רוני, ושאל אם זה בסדר מצידם. כמו שידע אורה אמרה מיד שהיא תשמח מאוד, והיא מקווה שאירה תבחר ברוני, ומאחלת להם להצליח וליהנות מגידול ילד בדיוק כמו שהיא וחמי נהנים מנמרוד.
בועז לעומתה עיקם את פניו והעיר שהאופנה הזאת של התרבות אצל הומואים הפכה למגפה, והוא ממש מתפלא שגם רוני נדבק בשיגעון הזה.
"רוני תמיד רצה ילדים, הוא דיבר על זה מזמן, עוד כשהוא בעצמו היה ילד, ואני בטוח שהוא יהיה אבא נהדר." מחה חמי.
"כן, אני בטוח שבחמש דקות בשבוע שהוא יבלה עם הילד הוא יהיה אבא מקסים, אבל מי יטפל בתינוק המסכן הזה כשרוני יהיה עסוק בעניינים שלו?"
"די כבר בועז, למה אתה תמיד שלילי כזה? אם זו הגישה שלך כדאי שתדבר עם אירה כמה שפחות."
"עכשיו אתה גם עושה לי צנזורה למחשבות?" התפרץ בועז, "אם אני בכלל אבוא אני מתכנן להגיד בדיוק מה שאני חושב." הצהיר, והסתלק בטריקת דלת.
"מה עובר עליו בזמן האחרון?" תהתה אורה בדאגה.
"לא יודע מאז שנעשה חם הוא קצת עצבני, אתמול רבנו שעה שלמה בגלל המזגן, ובסוף נמאס לי והלכתי לישון עם נמרוד."
"כן, שמתי לב, אתם לא יכולים להתפשר? שכל אחד יוותר קצת."
"אבל אני שונא לישון עם מזגן דולק, והוא מתעקש… המאוורר לא מספיק טוב לו, האדון חייב מזגן דולק כל הלילה." רטן חמי במרירות.
"אתם רבים המון בזמן האחרון." העירה אורה רכות, "עד כמה שאני זוכרת בועז היה הרבה יותר נחמד בהתחלה."
חמי משך בכתפיו ושתק, והיא הניחה יד מנחמת על זרועו, "כל זוג עובר תקופות קשות חמי, אל תיקח ללב, בסוף זה יסתדר."
"או שלא…" מלמל חמי מתחת לאפו, והלך לכתוב עוד פרק בסיפור שלו.
***
אירה ורוני הגיעו בדיוק בשעה שנקבעה, והביאו אתם זר פרחים ובקבוק יין. חמי, בועז ואורה קבלו את פניהם בסבר פנים יפות, והציגו לפניהם משפחה מאוחדת למופת. גם נמרוד התנהג מקסים, ואפילו לונה נרגעה אחרי שאירה ליטפה אותה בחיבה של חובבת כלבים אמיתית.
בוריס וגברת לאה שהוזמנו גם הם כדי להגדיל את חוג החברים האיכותיים של רוני הגיעו וכולם התיישבו ברוב טקס לאכול. בדרך כלל הם אכלו במטבח, אבל הפעם הם התכנסו בחדר האוכל שנראה נהדר אחרי שאורה פרשה מפה לבנה, וטרחה לסדר את השולחן בכלי האוכל היפים של גברת לאה.
בועז ואורה – הבשלנים במשפחה – עשו מאמצים מיוחדים, והאוכל היה טעים, מגוון ואיכותי, כולם נהנו מאוד ואכלו לשובע. נמרוד התעקש לשבת על כיסא של גדולים, ומבוקשו ניתן לו אחרי שהבטיח להיות ילד טוב.
לשמחתו אירה ישבה לצידו, החמיאה לו על התנהגותו הבוגרת, שאלה אותו שאלות על מעשיו בגן הילדים, והתייחסה אליו בחביבות רבה כל כך עד שאחרי האוכל הוא הלך לישון בלי מחאות בתנאי שאירה תראה איך הוא מצחצח לבד שיניים, ותספר לו סיפור.
"איזה בחורה נחמדה, היא פשוט מקסימה." לחשה אורה, והלכה להציץ לחדרו של נמרוד כדי לראות איך אירה עוזרת לו ללבוש פיז'מה. "אימא, גם את תבואי לשמוע את הסיפור של אירה." פקד נמרוד, ואורה נעתרה ברצון, משאירה את מלאכת פינוי השולחן לגברים.
לתדהמתו של חמי רוני הפגין חריצות מפתיעה, קפץ מכיסאו, אמר לבועז שזה בסדר, הוא בישל ועכשיו תורו לנוח, ונחפז למטבח, לעזור לחמי.
"מה התקף החריצות הזו שנפל עליך?" התפלא חמי.
"אל תלכלך, אני לא כזה בטלן." מחה רוני, "נו, מה דעתך עליה?"
"היא עושה רושם של בחורה נחמדה מאוד, משכילה ותרבותית, אני בטוח שהיא תהיה אימא למופת, אני רק לא מבין בשביל מה היא צריכה אותך?"
"אל תהיה מגעיל, כמו אורה גם היא לא רוצה לגדל ילד בלי אבא, ואני אהיה אבא נהדר, חכה ותראה."
"ברור לך רוני," התערב בועז בשיחה, "שאם תהיה אבא תצטרך לשנות לגמרי את החיים שלך, יותר לא תוכל להסתובב במועדוני לילה, לשתות ולעשות כל לילה גבר אחר, אתה בטוח שאתה מביא את זה בחשבון?"
"בטח שכן." נעלב רוני, "אני לגמרי מוכן לזה."
"לדעתי תגביר את הסיכויים שלך עם אירה אם יהיה לך בן זוג קבוע, רצוי מישהו סולידי כמו חמי." חייך בועז בקנטרנות, "תוכלו להשתעמם יחד בבית, ולקפל חיתולים כל לילה במקום לחיות."
"בועז אתה שיכור." קבע חמי בקול חרישי שהעיד שהוא מתחיל להתעצבן, "אתה מדבר שטויות, אולי תלך למיטה?"
"ללכת לישון לבד, ועוד ביום שישי? לא נראה לי, אני יוצא לבלות."
"אל תדבר שטויות, אין מצב שאני מרשה לך לנהוג אחרי כל מה ששתית."
"אל תגיד לי מה לעשות!" צעק בועז, "אמרתי שאני יוצא וזה מה שאני הולך לעשות!" הכריז והסתלק.
חמי רץ אחריו, מודאג, אבל בועז נכנס למכונית לא מוכרת שעצרה מול ביתם בעיתוי מושלם ונעלם.
"איפה בועז?" התפלאה אורה שיצאה עם אירה מחדר השינה של נמרוד, "לאן הוא הלך?"
"יצא לבלות." ניסה חמי לשמור על איפוק, ולא להפגין את זעמו ועלבונו, "אני לא יודע לאן."
"הוא בטח נסע למועדון החדש הזה בצ'ק פוסט." הפתיעה אורה את חמי, "שמעתי שיש להם הערב ליין גיי פרנדלי עם הדי. ג'יי. הזה… מה שמו, שמעתי שהוא מעולה." היא פנתה אל אירה, "בא לך לבוא לראות מסיבה של הקהילה?"
"בטח." חייכה אירה בהתלהבות, "מה אתכם?" שאלה את חמי ורוני, "אתם באים?"
"אני לא." הסתייג חמי מיד, והביט ברוני שנקרע בין רצונו לחגוג ולרקוד, ובין שאיפתו להפגין התנהגות סולידית, כראוי לאב לעתיד. "לך, לך עם הבנות, אני אשאר לשמור על הילד."
"אתה בטוח?"
"לגמרי, יאללה לכו כבר."
"אין כמוך חמי." התלהב רוני, חיבק אותו והוסיף נשיקה צנועה על לחיו, "חולה עליך מנחם." הוסיף בחיבה לפני שיצא עם הבנות לבלות.
***
גם בשבת חמי קם כמו תמיד, בחמש בבוקר, ויצא עם הכלבה לטיול. לפני שיצא מהבית הציץ לחדר השינה של אורה ונדהם לגלות אותה ואת אירה ישנות יחד. הן היו מכורבלות בשמיכה עד לשערותיהן, אבל הוא לא יכול היה לא לשים לב שהבגדים שלהן מפוזרים סביב המיטה.
חש כמו מציצן בזוי הלך חמי לבדוק אם בועז ישן בחדר השינה הפנוי, ונדהם כשגילה שם את רוני. הוא טלטל בכוח את כתפו ודרש ממנו לספר לו איפה בועז.
"מי?" פיהק רוני וקם, מתעלם מעירומו, "אני מת להשתין, איפה פה השירותים?"
"בדיוק באותו מקום כמו אתמול, איפה בועז?"
"אהה… לא יודע."
"הוא היה במועדון? ראיתם אותו שם?"
"כן, בטח, הוא היה שם עם כמה חברים שלו מתל אביב, ובילה שחבל על הזמן." חייך רוני, "לא ידעתי שהספרן שלך רוקד כל כך טוב."
"ואיפה הוא עכשיו?"
"לא יודע, נשבע לך שלא, הוא עדיין היה במועדון כשחזרתי הביתה עם הבנות, הן שתו קצת ורקדו כל הזמן, נראה לי שהן נהנו שיגעון. אני מקווה שלא אכפת לך שנשארתי לישון אצלכם."
חמי נאנח, "תחזור לישון, אני הולך לטיול עם לונה, נדבר אחרי שאני אחזור."
***
אחרי טיול בוקר מזורז עם לונה חזר חמי הביתה ומצא את אורה ונמרוד אוכלים ארוחת בוקר במטבח. "אבא!" הריע נמרוד, "אתה יודע שהיום שבת?"
"אני יודע חמוד." ליטף חמי את ראשו, "מה אתה רוצה לעשות היום?"
"ללכת לבריכה, ואחר כך לגן שועים, ואחר כך לסבתא, ואחר כך…"
"לאט לאט נמרודי." חייכה אורה וליטפה את ראשו, "אי אפשר לתפוס את כל העולם ביום אחד."
"אבל אפשר לנסות." חייך חמי, ורמז בעיניו לעבר חדר השינה, "מה שלום האורחת שלנו?"
סומק קליל צבע את עצמות לחייה של אם בנו, "בסדר גמור." אמרה, ואי אפשר היה להתעלם מהחיוך מדושן העונג שעלה על פניה.
"נו, אז מה קורה אורהל'ה?"
"הכל טוב." השיבה אורה, ובפרץ רגשנות לא אופייני לה כרכה את ידיה סביב בנה המופתע, "אני אוהבת אותך כל כך!" קראה בהתלהבות, ונישקה אותה על קודקודו.
"אימא, את מקווצ'צ'ת אותי." צעק הילד בשמחה, "עכשיו אני." החזיר לאימו חיבוק ונשיקה, "ועכשיו אבא." קפץ על חמי, צוחק צחוק מתגלגל של ילד מאושר.
גם אם דפקתי את החיים שלי לגמרי לפחות עם הילד הצלחתי חשב חמי לעצמו.
מאחר והיה מוקדם, ועדיין מעט קריר, הם החליטו ללכת קודם לגן השעשועים – או כמו שנמרוד קרא לו, גן שועים. לונה נלוותה אליהם, מכרכרת סביבם בשמחה, זנבה מכשכש במרץ.
נמרוד פגש בגן חבר מגן הילדים, ובעוד הילדים מתנדנדים בקריאות שמחה, ישבו אורה ונמרוד על הספסל, השגיחו על פרי בטנם ושוחחו.
"למה שלא תתקשר אליו?" שאלה אורה.
"כי לא." הזעים חמי את פניו, "אני לא מתכוון לרדוף אחריו."
אורה נאנחה, "הוא בילה עם חבורה די פרועה במועדון, כולם שם היו שתויים, וגם הוא שתה. אתה לא דואג קצת?"
"בועז ילד גדול, הוא יודע להשגיח על עצמו."
"אני לא בטוחה, אבל תעשה מה שאתה מבין, אתה יודע, נעמה אף פעם לא סבלה אותו."
"גם הוא הרגיש ככה כלפיה, הוא קרא לה גברת אלרגיה."
"כן, אני יודעת, ותדע שגם מרוני היא לא ממש התלהבה."
"ומה איתי, מה היא חשבה עלי?"
"שאתה סמרטוט חסר אופי, נראה כמו גבר, אבל מתנהג כמו הומו מסכן. היא קראה לך אידיוט מועיל." הצטחקה אורה ומיד אחר כך התנצלה ואמרה שזה קרה רק פעם אחת, לקראת סוף היחסים שלהן, ושהיא נזפה בנעמה קשות בגלל הביטוי הזה.
"יש לי הרגשה שעוד לא נולד הגבר שימצא חן בעיני נעמה שלך." העיר חמי בחמיצות.
"היא כבר לא שלי, אבל אירה לעומת זאת חושבת שאתה מדהים, ומאוד מחבבת את רוני."
"רק כי היא לא מכירה אותו, אחרי שהיא תכיר אותו כמוני היא תשנה את דעתה."
"אז למה חיית איתו כל כך הרבה שנים?"
"לא יודע, אולי כי אני סתם הומו מסכן?"
"חמי, מספיק לרחם על עצמך, זה לא סקסי."
"אני לא מרחם על עצמי, אני סרקסטי ואירוני."
אורה צחקה, "לא נכון, אתה חמוד ומתוק, תמיד היית, ותדע לך שגם רוני לא נורא כל כך, אתמול הוא היה ממש ג'נטלמן. אגב, אתה יודע שהוא הפסיק לעשן? הוא גם שתה ממש מעט, איזה אחד, דווקא בחור שווה, ניסה לקבל את המספר שלו והוא לא הסכים, הוא היה מאוד חביב איתו, אבל אמר שצר לו, הלב שלו כבר שייך למישהו אחר, ואני בטוחה שהוא התכוון אליך."
חמי משך בכתפיו בזלזול, "זה הכל הצגות כדי למצוא חן בעיני אירה, הוא תקע לעצמו לראש שהוא רוצה ילד, והוא יעשה הכל כדי שהיא תחשוב עליו טובות."
"לא יפה מצידך חמי, תן לו קרדיט, אולי הוא באמת השתנה?"
"היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו?"
"נמר לא, אבל אהרון לא נמר, הוא בן אדם, וכמו כולם ככל שהוא מתבגר הוא נעשה רגוע וחכם יותר, ואני בטוחה שהוא עדיין אוהב אותך."
"גם אני אוהב אותו אורה, אני אוהב גם את בוריס וגם את בועז, ואני בטוח שהם אוהבים אותי, ובכל זאת, תראי מה זה, אני עדיין ישן לבד, רק לונה שמחה לישון איתי כל לילה."
"חמי די, אמרתי לך שרחמיים עצמיים זה לא סקסי, וזה גם משמין ועושה קמטים, ואין מצב שאתה מכניס את הכלבה למיטה, זה לא היגייני וחוץ מזה יש לה מלונה."
"ולאירה יש בית משלה, ועד כמה שידוע לי היא לא לסבית." הוא עיין בסקרנות בפניה הסמוקות של אורה, "לא שזה עסקי חמודה, אבל מה הקטע הזה עם אירה? את לא יודעת שזה לא היגייני לישון עם סטרייטית?"
"שתוק כבר חמי." חבטה בו אורה באגרופה, כאילו בצחוק, אבל די חזק בשביל בחורה. "אוי! מתי נעשית חזקה כזו?" חיכך את כתפו.
"מה, הכאבתי לך? בחיי איזה הומו, סתאאאם… סליחה, לא התכוונתי."
"זה בסדר, אני אשרוד, אבל עכשיו ברצינות אורה, מה קורה אתך ועם אירה?"
"אני לא יודעת, וגם היא לא, אבל…" היא הסמיקה עוד יותר, "לפעמים אתה פוגש מישהו ויש קליק, זה קורה לפעמים, החיים מובילים אותך לכיוונים מפתיעים, ופתאום אתה רואה הכל אחרת ומבין שמה שחשבת על עצמך עד היום…"
"נו, די להתחמק, מה עשית לה?"
"אני לא מתחמקת אני פשוט… או, הנה היא, איזה חמודה, היא באה לחפש אותי." קפצה אורה ממקומה וחשה לעבר אירה, "בוקר טוב." קרנה לעברה, "איך ידעת איפה אנחנו?"
"בועז אמר לי שאתם בטח בגן השעשועים." הסבירה אירה, וחמי לא יכול היה לא לשים לב שפניה זורחות מאושר. היא ליטפה בחמימות את לונה שחשה אליה ודרשה פינוקים, נופפה לעבר נמרוד שעשה לכבודה תעלולים על סולם החבלים, וכל אותו זמן עמדה קרובה מאוד לאורה, ממש נצמדה אליה, ולחמי היה נדמה שאורה מתאפקת בקושי לא לחבק אותה.
"לדעתי כדאי שתלך לדבר עם בועז." פנתה אירה לחמי, "נדמה לי שהוא לא מרגיש כל כך טוב."
"כן, לך אליו, אני ואירה נשגיח על הילד." האיצה בו אורה.
"בסדר." הסכים חמי והלך הביתה, מנסה להיזכר מתי בפעם האחרונה קרן מרוב שמחה בגלל נוכחות של מישהו? איך זה שכל האהבות שהיו לו אי פעם נגמרו כל כך רע, הוכתמו ונהרסו, והשאירו אותו עם מיטה ריקה ולב שבור?
***
חמי מצא את בועז יושב ושותה קפה בשלווה עם רוני. "בוקר טוב." בירך אותם, "יש קפה גם בשבילי?"
"אני אכין לך." אמר רוני, "אבל אחר כך אני זז, תגיד לאירה שאם היא זקוקה לי אני בבית." הוא הגיש לחמי כוס קפה, הוסיף צלחת עוגיות, הניח את כף ידו לרגע על שכמו של חמי, לחץ אותה קלות, חייך אל בועז והסתלק.
חמי לגם מהקפה, נגס בעוגייה, וחיכה שבועז יגיד משהו, אבל בועז התמיד בשתיקתו, ולבסוף לא הייתה לחמי ברירה והוא נאלץ להגיד לו את אחד המשפטים המאוסים ביותר בשפה העברית – "אנחנו צריכים לדבר בועז."
בועז התנער משרעפיו, הרים את מבטו מכוס הקפה והביט בחמי במבט שחמי התקשה לפענח, "כן," הסכים, "אנחנו צריכים לדבר."
לרגע נפגשו עיניהם ומיד ניתקו במבוכה. "אני ממש מצטער חמי." אמר בועז, "זה לא אתה, זה אני, אתה היית אחלה, היה לי ממש טוב אתך, אבל…"
"אבל מה, אולי תסביר לי בועז, מה בדיוק עשיתי שגרם לך להתנהג אלי כמו זבל?"
"אני התנהגתי כמו זבל?" התעצבן בועז, "ומה אתך מנחם? איך זה שאני חוזר הביתה ושוב מוצא פה את האקס שלך? אני אולי זבל, אבל לפחות האקס שלי גר רחוק ממני וישן עם מישהו אחר."
"אז זו הסיבה שאתה נפרד ממני, בגלל שרוני גר לידי?"
"לא רק, אבל כן, הוא כל הזמן בסביבה, זומם עליך, מוכן ומזומן. כן, זה מטריד אותי ולא בגללו, הוא דווקא בחור נחמד, מה שבאמת מפריע לי זה שאתה לא מצליח לשדר לו שאין לו יותר סיכוי אצלך."
"זה לא נכון!" רעם חמי, "זה פשוט לא נכון, אני לא אשם שאתה כל כך חסר ביטחון עד ש… לא חשוב, לא ניכנס לזה עכשיו, אבל רק שתדע, לא ידעתי שרוני ישן אצלנו הלילה. ישנתי כשהוא חזר עם הבנות, וגיליתי שהוא פה רק בבוקר."
"כן, אבל למה הגענו בכלל למצב הזה, למה הוא בילה אצלנו ביום שישי?"
"בגלל הסיפור עם אירה כמובן, כבר סיפרתי לך, הוא ביקש שאני אעזור לו ואני…"
"בדיוק, אתם כבר לא זוג, אבל אתה תמיד מוכן לעזוב הכל ולרוץ אליו כשהוא צריך עזרה."
"נו, אז? גם אתה עזרת לאקס שלך כשהוא היה בצרות, הוא אמנם האקס שלי, אבל עדיין ידיד."
"לא חמי, הוא יותר מידיד. תמיד הרגשתי את הנוכחות שלו ביני לבינך, וכן, אני מודה, אולי זה הוכחה שאני חסר ביטחון כמו שאמרת, אבל מה אני יכול לעשות שזה תמיד הפריע לי וערער אותי? ומה שעוד יותר הציק לי זה שלך לא היה אכפת בכלל איך אני מרגיש בקשר אליו."
"זו הסיבה שאתה רב איתי כל הזמן? כי אתה לא יכול להכחיש שבזמן האחרון אתה מחפש אותי כל הזמן, ומנסה לגרום למריבות ולסכסוכים, ואתה יודע איך זה, אם מחפשים מספיק טוב בסוף מוצאים, ואתה, מאז שחזרנו מאילת, חיפשת סיבות מתחת לאדמה כדי לריב ולהסתכסך איתי."
"יכול להיות." השפיל בועז את מבטו, "אבל גם אם זה נכון זה לא היה בכוונה."
"לא בכוונה? מה זאת אומרת לא בכוונה? סתם, לא בכוונה התפלק לך לשתות ולצאת עם אלוהים יודע מי ולחזור בבוקר?"
"חמי די, אל תכעס, אני לא מאשים אותך, אבל האמת שאתה בן אדם מאוד כבד ומקובע ואה… אני מצטער, אבל פשוט נמאס לי."
"חשבתי שזה מה שאתה רוצה, חיים שקטים ורגועים, שבגלל זה עזבת את תל אביב ועברת לגור פה."
"כן, גם אני חשבתי ככה פעם, אבל…" הוא פרש את ידיו במחוות אין אונים, "שיניתי את דעתי, מצטער חמי."
"גם אני מצטער, אבל אני לא מבין, אתה נפרד ממני בגלל רוני, או בגלל שאני בן אדם כבד? או אולי בגלל שאני גר במקום שאין בו פעילות ומשעמם לך פה?"
"גם וגם וגם." ענה בועז, והתחיל לפנות את השולחן.
"או. קיי. אז מה אתה מתכוון לעשות עכשיו, לחזור לתל אביב? אבל העבודה שלך פה."
"אז זהו, ש…" בועז הניח את הכלים בכיור, לקח נשימה עמוקה, הסתובב אל חמי וגילה לו את האמת, "בחודש שעבר שלחתי קורות חיים והתחלתי לגשש בקשר לעבודה במקום קצת יותר… קצת פחות…"
"יותר או פחות, תחליט."
"די חמי, אל תהיה כזה, אני לא רוצה לירוק לבאר ששתיתי ממנה, והספרייה של יד לבנים ממש מקסימה, כולם נורא נחמדים וזה, אבל אפילו אתה תודה שהמשכורת פה היא על הפנים, ואחרי שמיציתי את כל עניין הנוף והשקט והאוויר הצח אז… האמת שנורא משעמם פה."
"אני מבין." אמר חמי בקול חרישי, "אז… יש לך כבר עבודה חדשה?"
"עדיין לא, אבל עשיתי כמה ראיונות, ואני מחכה לתשובות."
"מתי הספקת לעשות ראיונות?" נדהם חמי.
"זוכר שנסעתי לפני שבועיים לבקר את אחותי ואת אימא?"
"אז שיקרת לי? הלכת לראיונות עבודה."
"לא שיקרתי, באמת ביקרתי אצלן, אבל גם… די חמי, אל תעשה פרצוף כזה, זה לא שהלכתי להזדיין עם אחרים, רק רציתי לבדוק עוד אופציות."
"נורית יודעת שאתה מחפש אופציות אחרות?"
"כן, דיברתי אתה והסברתי לה ש… היא מבינה. נו, די, אל תהיה כזה, כל החיים גרתי בתל אביב, אני בן אדם אורבני, והקריה שלך היא פשוט… אני מצטער, רציתי מאוד להרגיש פה בבית, אבל השקט כאן משגע אותי, זה לא שרע לי, אבל אני כל הזמן מרגיש שמשהו חסר, אתה מבין?"
"לא, אבל יש לי הרגשה שאם לא הייתי נשא…"
"אין לזה שום קשר." נזעק בועז, "נשבע לך שלא."
"בסדר, מה שתגיד." קם חמי ממקומו, "אבל אני בטוח שאם לא היינו משתמשים בקונדומים, ואם הייתי פחות עדין ומתחשב אתך במיטה… עזוב, עכשיו זה כבר לא רלוונטי."
"אני מצטער." חזר בועז ואמר, "אני ממש ממש מצטער חמי, אתה בחור נהדר, באמת, הדבר האחרון שרציתי לעשות זה לפגוע בך, אבל…"
"די, עזוב, מתי אתה עוזב?"
"זהו, שאני עדיין… אני לא יודע בדיוק, זה יכול להיות עוד חודש, ואולי אפילו חודשיים. רציתי לבקש ממך ש…"
חמי יכול היה לראות עד כמה כל המצב מביך אותו, אי הנעימות שבועז חש השפיעה גם עליו, ואם כי לא הייתה לכך שום סיבה הגיונית הוא חש נבוך ואשם ומושפל מאוד.
"כן, מה?" שאל למרות שכבר תיאר לעצמו מה בועז רוצה לבקש ממנו.
"ממש לא נעים לי חמי, אבל אני אשמח אם אני אוכל לגור פה עד ש… וכמובן שאני אמשיך לשלם שכר דירה."
"אין בעיות, אתה מוזמן להישאר עד שתתארגן על עצמך, אבל תעביר בבקשה את עצמך לחדר האורחים כי אני נשאר בחדר השינה הגדול."
"בטח, אין בעיות, ואגב חמי יש לי הרגשה שאירה ואורה… מה תעשה אם הן יחליטו שהן רוצות, שהן… ראיתי אותן במועדון והן נראו לי די קרובות."
"קרובות או שתויות?"
"אני לא אומר שהן לא שתו, אבל אתה יודע איך זה אצל נשים, הן היו בעיקר קרובות, האמת, נראה לי שהן ממש נדלקו זו על זו."
חמי משך בכתפיו, "נחצה את הגשר כשנגיע אליו, ועכשיו, תואיל בטובך לאסוף את הדברים שלך ולהתחפף לי מהחדר."

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s