קצת לפני שמלאו לו שלושים החליט יורי, בנו הצעיר של בוריס, שהוא כן הומו, החליף את שמו ליניב, עזב את אירה, בת זוגו מזה שש שנים, והופיע ערב אחד במפתיע בדירתו של אביו כדי לספר לו על השינויים שעשה בחייו, ולבקש שיארח אותו עד שיחליט מה הוא עומד לעשות עם עצמו בעתיד.
באותו ערב עמד בוריס במטבחו הקטן והמבולגן, הכין לו כריך, והקשיב לרדיו. בעוד הוא מתענג על השיר 'זרעי קיץ' של מאיר אריאל, ותוהה בינו לבינו מה זה בדיוק 'ערגונות' נשמעה דפיקה בדלת.
אני צריך לשאול את חמי מה פירוש המילה המשונה הזו אמר בוריס לעצמו – חמי נחשב בעיניו למומחה לעברית, ולמרות שבוריס חי בישראל מאז שמלאו לו שבע עשרה שנה עדיין חש שהעברית שלו לא טובה דיה, וכשהיה עליו להתבטא בנושא רציני, או לפרש מילים קשות בעברית פנה לבקיאים ממנו, ובעשר השנים האחרונות זה תמיד היה חמי.
"פתוח." צעק כשנשמעה הנקישה, ובלי לזוז מהשיש הסתובב מעט ימינה והטה את גופו הצידה כדי לראות מי האורח. לאכזבתו ולהפתעתו זה לא היה חמי אלא בנו הצעיר – יורי.
"שלום יורינק'ה." האיר לו פנים, ונחפז לנגב את ידיו במטלית לחה, ואחר כך במגבת, לפני שניגש לחבק ולנשק את בנו הצעיר, שבינו לבינו עדיין כינה, הילד.
"פפה, אני מבקש, אני כבר לא יורי יותר, מאז שעזבתי את אירה החלפתי את השם שלי ליניב."
"עזבת את אירה?" קימט בוריס את מצחו בדאגה. הוא חיבב מאוד את אירה וראה בה בחורה טובה עם ראש על הכתפיים, ורגלים נטועות היטב באדמה – אמנם רגלים קצרות ובעלות קרסוליים עבים, אבל העיקר שהיא אהבה את יורי ורצתה בו למרות שהייתה מבוגרת ממנו ולמרות ההיסטוריה הבעייתית שלו, והילד שעשה בטעות עם הבחורה האנגלייה המוזרה הזו, והקשיים שלו להתחייב ולהתרכז…
יורי תמיד היה ילד בעייתי קצת, ומאז שאירה עמסה את יורי ובעיותיו הלא פתורות על כתפיה החסונות נשמו בוריס וריטה – הוריו – לרווחה וקיוו שהשניים יתחתנו סוף סוף, ואולי יתחילו להקים משפחה? יורי עוד קצת ילד אבל אירה כבר תטפל בו, אמרו זה לזה.
"תדבר עם הילד." הייתה ריטה מאיצה בבעלה לשעבר בשיחות הדו-שנתיות שלהם – הם נהגו לשוחח בטלפון כל פסח וראש שנה ולאחל זה לזה חג שמח ושנה טובה, "אתה אבא שלו, לך הוא יקשיב."
"תדברי איתו את." היה בוריס מתחמק, "את אימא שלו, עלי הוא כועס אבל לך הוא יקשיב." ואז היו שניהם נאנחים, ומחליטים לבקש ממאיה, אחותו הגדולה של יורי, לשוחח איתו. מאיה הייתה מבוגרת מאחיה בחמש שנים, ובניגוד אליו הייתה תמיד ילדה מוצלחת ותלמידה טובה. בלי לגרום יותר מידי טרדות להוריה היא בגרה לאישה נאה ונעימת הליכות, והייתה נשואה בנישואים יציבים ואם לילדים מוצלחים כמוה. היא הייתה מבטיחה להוריה לשוחח עם יורי, ומידי פעם גם קיימה את הבטחתה, אך לשווא, יורי התחמק פעם אחרי פעם מהשיחות המשפחתיות המודאגות, וסירב להתחייב שיתחתן, ויתחיל להתנהג כמו בן אדם רציני.
"הוא אומר שהוא עוד לא מוכן להתחתן, ושאני מספיק רצינית ואחראית בשביל שנינו." הייתה מאיה מדווחת בנאמנות להוריה, שהיו נאנחים חרש, ומקווים בשקט שאולי בשנה הבאה…
"כן, עזבתי את אירה." התריס יורי, "הבנתי שאני הומו, ואין לי מה לחפש עם אישה."
"נו, באמת יורי, עוד פעם אתה מתחיל עם השטות הזו?" צופף בוריס את גבותיו בכעס, וניסה להביט בבנו מלמעלה למטה, ושוב גילה, מופתע, שהילד כבר בגובה שלו, ושכעסו האבהי כבר לא מרשים אותו יותר.
"מי שמדבר." התרעם עליו יורי, "אתה עשית בדיוק אותו דבר."
"לא נכון, אני התחתנתי עם אימא שלך ועשיתי אתה שני ילדים לפני שעזבתי."
"חשבתי שזו אימא שעזבה אותך." העמיד יורי דברים על דיוקם ההיסטורי.
"לא משנה, אנחנו מדברים עכשיו עליך יורי, לא עלי."
"אני יניב עכשיו."
"למה, מה רע ביורי?"
"כלום, אבל השם הזה כבר לא מתאים לי, מעכשיו אני יניב ואני מבקש שתכבד את ההחלטה שלי ואל תקרא לי יורי." התעקש יורי, הניח את המזוודונת שאחז בידו על הרצפה והלך לשירותים.
"בוז'ה…" גלגל בוריס את עיניו בסלידה, נאנח ונעמד להכין עוד כריך של גבינה ועגבנייה. יורי אכל אותו בתאבון גדול, וביקש מיד עוד אחד.
"נגמר לי הלחם." הודה בוריס, נבוך מעט, והציע חביתה.
יורי הסכים, והם אכלו יחד חביתה עם גבינה צהובה וירקות, ושוחחו.
"כשהתחלת לחיות עם אירה אמרת לי שאתה דו-מיני, ושאתה מתייחס לבן אדם, לא למין שלו, מה קרה שהחלטת פתאום שאתה הומו?"
יורי משך בכתפיו, והתחיל להתלונן על אירה שהחליטה פתאום שהיא רוצה ילד עכשיו, וכשסירב ירדה לחייו, הציקה לו, ודרשה כל מיני דרישות מעיקות. "היא אמרה שאני מבזבז לה את השנים הכי טובות בגלל ההיסוסים שלי, שאני מתנהג כמו ילד מפונק, ושנמאס לה ממני." התלונן בפני אביו.
"טוב, לא פלא, היא כבר מעל שלושים, ובאמת הגיע הזמן שהיא תהיה אימא, אתה לא רוצה ילדים?"
"לא, אמרתי לך, אני הומו, ואני עוד לא מוכן להיות אבא, בטח לא עם אישה."
"אני הבאתי ילדים עם אישה."
"כן, אתה…" יורי הביט באביו במורת רוח, "למה התחתנת עם אימא אם ידעת שאתה מעדיף גברים?"
"למה? כי… לא יודע, ככה יצא."
"ככה יצא? איזה מין תשובה טיפשית זו." התרעם יורי.
"מסובך להסביר יורי, אבל תזכור שהייתי צעיר מאוד וגם אימא…"
"היא יותר מבוגרת ממך."
"נכון, אבל רק בשנתיים, ובכלל, זו הייתה תקופה אחרת, אבא שלי נפטר מיד אחרי שהשתחררתי מהצבא, הרגשתי אבוד לגמרי, ורציתי בית וגם אימא…"
"היא ידעה עליך?"
"פחות או יותר." הפטיר בוריס באי נוחות, וקיווה שיורי יאבד עניין במה שקרה לפני שנולד, ושהשיחה המביכה הזו תסתיים במהרה.
לאכזבתו יורי, שבדרך כלל התקשה להתרכז לאורך זמן, הפגין יכולת התמדה מרשימה, "ידעה או לא?" התעקש לשמוע את כל הפרטים על חיי הנישואים של הוריו.
"תבין יורי, סליחה, יניב, זו הייתה תקופה אחרת, אימא ואני גדלנו ברוסיה, קיבלנו חינוך שמרני מאוד… אימא ידעה שפעם, בעברי, לפני שהכרתי אותה, העדפתי בנים, אבל חשבה שזה יסתדר אחרי שנתחתן, שאני אשתנה."
"זה מה שסיפרת לה? גם אתה חשבת ככה?"
"אה… אני… זה קרה כל כך מזמן יורי, סליחה, יניב, התחתנתי עם אימא שלך במאה שעברה בשנת שבעים ושבע, אני לא זוכר מה בדיוק חשבתי אז, חשבתי שהיא בחורה טובה, שיש לי מזל שהיא רוצה אותי, יכול להיות אפילו שאהבתי אותה, אני די בטוח שהיא אהבה אותי, אבל אז אתם נולדתם ו… טוב, הייתה לנו תקופה קשה מאוד כשהיא הבינה ש… אבל היא נשואה עכשיו באושר למקס, טוב להם מאוד בגרמנייה, ואני…" הוא הניח את המזלג מידו ונעץ בבנו מבט מודאג, "אתה לא באמת רוצה את החיים שיש לי יורי?"
"יניב, ואני לא יודע איזה חיים אני רוצה שיהיו לי, אבל אני בטוח שאני לא רוצה להיות נשוי כל חיי לאירה, לישון איתה ולגדל אתה ילדים, ולדאוג כל הזמן בגלל כסף והחינוך של הילדים, ומה אימא שלה חושבת, ומה אחותה אומרת, ולבגוד בה מאחורי הגב עם גברים… ולפחד כל הזמן שהיא תגלה… אני זוכר כמה אימא כעסה כשגילתה עליך ואיך רבתם, לא רוצה את זה, אני רוצה להיות חופשי אבא."
"מי לא?" גנח בוריס, אסף את כלי האוכל המלוכלכים מהשולחן, אמר ליניב להרגיש כמו בבית, והלך לקנות לחם וחלב למחר.
***
בוריס היה בן יחיד להורים שעבדו שעות ארוכות מחוץ לבית. מאז ילדותו התרגל לשהות בגפו, וחש מועקה כשהיה עליו לחלק את מרחב המחייה הפרטי שלו עם בני אדם אחרים. הוא התחתן עם חברת נעורים מיד אחרי שהשתחרר שחרור מוקדם מהצבא עקב מותו הפתאומי של אביו, ותמיד חש שנישואיו היו טעות, ושאשתו עשתה יד אחת עם אימו כדי לדחוף אותו לנישואים פזיזים. הוא אהב את ילדיו, אבל סלד מתביעותיה של אשתו שיקדיש את כל זמנו לה ולילדים וחש שהוא הקריב די בכך שעמד אתה מתחת לחופה, הכניס אותה להיריון ופרנס בכבוד את משפחתו, הרעיון שיהיה עליו לוותר גם על חירותו ועל חיי מין עם גברים למען אשתו וילדיו נראה לו מופרך לגמרי.
הוא נהג לגחך בבוז כשאשתו נבאה לו שאם ימשיך לעשות ככל העולה על רוחו בלי להתחשב במשפחתו הוא יסיים את חייו לבד, זקן בודד בלי אף אחד שיגיש לו כוס תה כשיחלה. "אם תמשיך להתנהג ככה תמות לבד, ועד שהגווייה שלך לא תתחיל להסריח אף אחד אפילו לא ידע שהתפגרת." הטיחה בפניו, מתוסכלת בגלל אדישותו למוסכמות שקבעו שגבר הגון צריך לבלות את זמנו הפנוי עם משפחתו ולהקריב את אושרו ותענוגותיו לטובת אשתו וילדיו.
בוריס שלא הבין מעולם מה נורא כל כך בבדידות, התעלם מנבואותיה הקודרות, המשיך לעשות ככל העולה על רוחו, ולא שינה מדרכיו גם כשאשתו איימה עליו בגירושים אם ימשיך להיות בקשרים מיניים עם גברים. לבסוף נואשה ממנו, מצאה לה גבר אחר, לקחה את הילדים ועזבה אותו לנפשו. מאז שנישאה למקס ועברה לגור איתו בגרמניה השתפרו יחסיהם להפליא והם חזרו להיות ידידים טובים.
את חמי פגש בוריס בשלהי נישואיו, קצת לפני שמלאו לו ארבעים וחמש. הוא חלק עם אשתו את הוצאות הבית ואת נטל גידול הילדים, אבל כבר מזמן הפסיק לישון איתה, ואת חיי המין שלו ניהל הרחק ממנה, ורק עם גברים שרובם היו צעירים ממנו.
חמי התחבר לבוריס כמה חודשים אחרי שנודע לו שהוא נשא H.I.V. הוא היה אז בן עשרים ושלוש, ואחרי שנה של חיים פרועים בתל אביב הוא חזר לקריות עם הזנב בין הרגלים, כפי שהתוודה פעם בפני רוני. בפעם הראשונה שראה את בוריס הוא היה במצב נפשי רעוע למדי, כמעט בדיכאון, והיה בטוח שלעולם לא יהיה לו יותר סקס. העובדה שבוריס כן רצה בו, ולא נרתע ממנו למרות שחמי גילה לו מיד שהוא נשא, היטיבה איתו מאוד, ועזרה לו להחזיר את חייו למסלול. הוא חש אסיר תודה לבוריס שלא היסס לעשות איתו סקס, כיבד אותו מאוד, וראה בו גבר אמיתי – בטוח בעצמו, מנוסה, תקיף, חכם ומלא און.
רק כמה שנים אחר כך הבין חמי שעוד אז, בפגישתם הראשונה, בוריס כבר חש בסתר ליבו שהוא נמצא מעבר לפסגה, ושכעת הוא מתחיל לגלוש במורד, מתקדם באיטיות לעבר החצי השני והפחות נעים של חייו.
גם בוריס לא הבין בהתחלה עם מי הוא מסתבך, בתחילת היכרותם חמי עשה עליו רושם של איש צעיר ופגיע, טרף קל שיאפשר לו לעשות בו ככל העולה על רוחו, שעשוע לא מזיק שיחזק את בטחונו העצמי ושאפשר יהיה להשליך אחרי שישתעמם ממנו. מהר מאוד נוכח לדעת שטעה, הגבר הצעיר והרטוב שאסף יום גשום אחד מתחנת האוטובוס והביא לדירת הזיונים שלו, היה בוגר מכפי שהיה נדמה לו בהתחלה, והרבה יותר יציב, גם פיזית וגם נפשית, מכפי שהוא ציפה כשפגש בו לראשונה.
די מהר גילה בוריס שבדרכו שלו חמי עקשן לא פחות ממנו, שהוא משכיל ונבון, שיש לו דעה משלו על כל דבר תחת השמש, ושהוא לא מהסס להביע אותה ברהיטות ובבהירות.
להפתעתו נוכח בוריס לגלות שהוא ממשיך לחבב את חמי ולרצות בו זמן רב אחרי שהוא היה אמור להשתעמם במחיצתו. החשש שהוא מתאהב בגבר צעיר כל כך, ועוד עלול חלילה לפתח בו תלות, הפחידה את בוריס פחד מוות. במקום שהוא זה שיעזוב ויחפש לו שעשועים חדשים חמי עזב אותו, ולמרבה הכעס הלך והתאהב עד למעלה מראשו בארקאדי – נער צעיר ויפה כמו מלאך. אחוז קנאה ונעלב הרגיש בוריס צורך לאשש את גבריותו ולהעניש את חמי, ולכן פיתה את ארקאדי ולקח אותו מחמי (זה היה קל עד להפתיע) ואחר כך הניח לצעיר הערמומי שרק נראה טהור ותמים אבל תוכו לא היה כברו להסתפח אליו לנסיעתו לארצות הברית, ולקינוח יזם שלישיה עם חמי שבור הלב דווקא בערב הנסיעה.
חמי התקשה מאוד לסלוח לו על התעלול הנבזי הזה, ובמשך כמעט שנתיים נותק הקשר בין השניים, אבל למרות כל מאמציו בוריס לא הצליח לשכוח את חמי. הניסיון להשתקע בבוסטון כשל ובוריס חזר לארץ עם ארקאדי, שכמה ימים אחרי שובו ניסה להתאבד. ניסיון ההתאבדות הטראומתי של ארקאדי גרם להם להיפגש שוב ולשתף פעולה כדי לעזור לו, ועם הזמן הם התחילו לסלוח ולהתפייס. בדרך זו או אחרת, כמעט בעל כורחם, הם נשארו בקשר שהיה בחלקו קשר מיני, בחלקו קשר חברי, והיה בו יותר משמץ של יחסי אב ובן. בוריס היה שותף, מלווה ויועץ בזוגיות רבת התהפוכות של חמי ורוני, תמך ועודד ולפעמים נזף, ועם הזמן גם התערב.
כל אותם שנים סוערות בוריס ניהל במקביל יחסים גם עם גברים צעירים אחרים, חלקם צעירים אפילו מחמי, אבל אלו היו קשרים רופפים למטרות סקס בלבד. הקשר שלו עם חמי היה הארוך והיציב מכולם. חמי הבין אותו, קיבל אותו כמו שהוא, לא נזף ולא הטיף, הבין את הצורך שלו בחופש ואת סלידתו מזוגיות חונקת, ואחרי כמה נפילות שהכאיבו לשניהם למד חמי ללכת בזהירות על התפר שבין חברות ליזיזות, ולהפיק את המיטב מהיחסים המיוחדים שלו עם בוריס.
נבואתה הקודרת של גרושתו של בוריס לא התממשה. חמי תמיד היה בסביבה כשחש ברע, מוכן להכין לו מרק ולהגיש לו כוס תה. בוריס מעולם לא הודה בכך, אבל עם הזמן הוא מצא את עצמו מקפיד לשכור דירה בשכנות לדירתו של חמי, ולהיפגש איתו לפחות פעם בשבוע. הזמן החולף ופגעי השנים והגיל גרמו להיפוך בתפקידיהם – עכשיו היה זה חמי שגונן ושמר על ידידו, והעניק לו בדיוק את סוג האהבה שהוא היה זקוק לה.
כשמלאו לבוריס חמישים ושלוש התגלה בגופו סרטן ערמונית והוא נאלץ לעבור ניתוח. הניתוח לכריתת הערמונית עבר בשלום, ואמנם סילק מגופו את הסרטן, אבל הותיר בו צלקת רצינית. איבוד היכולת להגיע לזקפה ספונטנית הייתה מהלומה קשה מאוד לגבר גאה ועצמאי כמו בוריס. בינו לבינו היה עליו להודות שהוא היה מתקשה לעבור את הניתוח ואת תקופת ההתאוששות שבאה אחריו בלי עזרתו של חמי.
מאז הניתוח הוא חש זקן ופגיע, והתלונן באזני חמי שהגבריות שלו נפגעה ללא תקנה. חמי גילה הבנה רבה, תמך בו ועודד אותו לפני הניתוח, טיפל בו במסירות אחריו, ועשה כמיטב יכולתו להוכיח לבוריס שלמרות הכל הוא עדיין גבר שבגברים.
***
יורי, או יניב כפי שהוא התעקש שיכנו אותו כעת, לא ידע כמעט דבר על היחסים המיוחדים בין אביו לחמי, ולא היה לו מושג שכיום אביו נזקק לתרופות כדי להגיע לזקפה. בוריס הקנאי לפרטיותו לא סבר שילדיו אמורים לדעת פרטים על חיי המין שלו, ומצידו השתדל גם הוא לדעת מעט ככל האפשר על ענייניהם האינטימיים של צאצאיו.
אחרי שהתאושש מהזעזוע של הופעת בנו הצעיר על סף דלתו החליט בוריס לעבור בשתיקה על החלטתו של בנו שהוא הומו, להניח לו להתאושש בקצב שלו מהפרידה מבת זוגו, ולתת לו להחליט לבד מה יעשה עם חייו בעתיד.
זו הייתה תכנית נאה והגיונית, אבל בוריס שהתרגל לחיות רק עם סולק – החתול הסיאמי השמן שלו – התקשה לבצע אותה. יום אחרי שיורי צץ בדירתו הופיעו במפתיע באמצע הסלון המבולגן שלו כל חפציו, ארוזים בקופסאות קרטון, ובוריס חש שנגדשה הסאה ועליו לפתור את הבעיה מיד, או שתפרוץ מריבה משפחתית לא נעימה שהדיה יגיעו עד לגרמניה, שם שכנה לבטח אימו של יורי.
הוא שפך את ליבו בפני חמי ובועז שהביעו השתתפות בצערו אך ידם קצרה מהושיע,
הישועה הגיעה ממקור לא צפוי – רוני, האקס של חמי. מאז שנפרד מרביב חי רוני לבדו בדירה סמוכה לדירתו של בוריס, וכששמע על הבעיה, כשקפץ לביקור כדי לשאול כוס חלב, הציע ליניב באימפולסיביות אופיינית לו הצעה נדיבה עד להפתיע, "בוא תעבור לגור אצלי לפני שאבא שלך יתחרפן לגמרי."
"אבל מה אני אעשה עם כל הדברים שלי? הדירה שלך קטנה בדיוק כמו הדירה של אבא." מחה יניב.
"זה בסדר, אני נמצא מעט מאוד בבית, וחוץ מזה אני לא אשכנזי מפונק כמו אבא שלך, אני רגיל לחיות בצפיפות." חייך רוני את חיוכו כובש הלב, ועוד באותו יום הם גייסו את בועז ואת חמי והעבירו את יניב, על כל חפציו, לדירתו של רוני.
"על כמה נתערב שעד סוף השבוע כושי יכניס אותו למיטה." העיר בועז לחמי.
"אני לא יודע, לא נראה לי שיורי… סליחה, יניב, הוא הטיפוס שלו."
"למה לא? לדעתי הוא נראה ממש טוב, בכלל לא דומה לבוריס, אתה בטוח שהוא באמת הבן שלו?"
"את זה אתה צריך לשאול את אימא שלו, לא אותי." צחק חמי, "ואני לא אומר שיניב נראה רע, הוא בחור די נאה במין צורה חנונית פקידותית כזו, אבל הוא שקט ולבנבן כזה… ממש לא הטיפוס של רוני." פסק.
"באמת? עד כמה שהבנתי מליאור כל גבר שיש לו דופק וזין הוא הטיפוס של האקס שלך." עקץ בועז, והרהר לעצמו שכנראה חמי קצת מקנא, בלי לדעת שחמי חושב שהקנאי פה הוא דווקא בועז. שניהם כבר היו בעלי ניסיון, והם נזהרו ושמרו את מחשבותיהם לעצמם, וטוב שכך, כי להפתעתם מי שזכה לחלוק את מיטתו עם יניב היה דווקא בנצי, עמיתו של כושי שקפץ אליו לביקור קצר, נתקל ביניב ונכבש.
יומנו של מספר סיפורים 