ידעתם שצנחנים לובשים ירכית? בחיים לא ראיתי דבר מטופש כזה, דני דווקא נראה טוב בירכית המגוחכת הזו אבל בכל זאת, ירכית?
חוץ מזה הכל בצה"ל נשאר אותו דבר. חוקים מטופשים ומשמעת דבילית מפקדים שצועקים פקודות לא הגיוניות ומטרטרים אותך בגלל הבלים והשפצורים הלא נגמרים הללו…
תשפצר לי את הדיסקית הוא מבקש ומספר לי סיפורים מוכרים לעייפה על מטווחים וריצות, שכיבות סמיכה וזמן מינימלי שצריך לעשות בו מסלול שרק המחשבה עליו כיום מעייפת אותי. דני נהנה מכל רגע, משתלב נפלא באווירה הצבאית מאצ'ואיסטית הזו וכבר הספיק לריב עם מישהו שדחף אותו בתור לאוכל ולעבור טרטור בגלל התחצפות ולהסתבך עם המטווח בגלל שהוא שמאלי.
יכול להיות שגם אני השקעתי פעם זמן רב כל כך בשטויות המעייפות הללו?
לשמחתי הוא חזר בלי יבלות ושלפוחיות על הרגלים ואין לו עדיין שפשפות והמוראל שלו גבוה. הוא חזר עייף מאוד, אכל קערה שלמה של ספגטי עם גבנ"ץ, שפע מידע משובץ בראשי תיבות צבאיים מוכרים למחצה ונרדם, הלום עייפות, כדי לקום אחרי כמה שעות ולצאת לבלות, ולהחליף סיפורי חיילים טריים עם חברים מבית הספר שגם הם הפכו פתאום לחיילים.
החיילים כיום הם בדיוק כמו החיילים לפני עשר, עשרים ושלושים שנה, אבל כיום הם יכולים לקנות קולה וממתקים מאוטומטים בכרטיס אשראי, ולהעלות תמונות לפייסבוק ישר מאייפון שלהם עוד לפני ששבו הביתה.
בסוף החודש יהיה יום הורים והבטחתי שאבוא למרות ממש אין לי כוח וחשק להיסחב עד באר שבע, אבל לילד זה חשוב אז נעשה מאמץ ואחר כך תהיה השבעה וגם אליה בטח אלך, ואחר כך הם יתפסו קו ויהיו המון שמירות מתישות, אני תוהה איך דני ההיפר אקטיבי יעמוד בשעמום הזה.
רק שיצא מהתקופה הזו בשלום ולא יאלץ לעבור איזה מלחמונת בדרך.
יומנו של מספר סיפורים 