13. זה לא לטלפון

"אני פשוט לא מבין את זה, למה אנחל גר אצלם ואתה לא?"
"אנחל לא גר אצלם אלא אצל הזקנה, היא צריכה מישהו שישגיח עליה, והיא מחבבת אותו משום מה."
"אבל אתה וארי בני זוג, לא? אז למה אתם לא גרים יחד? למה אתה לא נשאר לישון איתו?"
"כבר הסברתי לך את זה קודם, לא? וחוץ מזה אני כן ישן שם לפעמים, הרי גם אנחל צריך קצת חופש מידי פעם."
"כן, חבל רק שהוא מנצל את החופש שלו בשביל להידחף לתחתונים של בוריס, זה פשוט אידיוטי."
"אולי, אבל זה שאתה מקנא באנחל זה עוד יותר אידיוטי."
"אני לא מקנא בו, מה יש לי לקנא בו? אז בוריס מזיין אותו מידי פעם, הוא לא הראשון וגם לא האחרון, בוריס מחליף אותם כמו גרביים."
"אותך הוא לא מחליף."
"כי אני ובוריס רק חברים, זה הכול." הזעיף חמי פנים.
"כן, בטח… תגיד, מה קורה עם רוני? למה לא רואים אותו בזמן האחרון?"
"כי הוא עדיין באילת. הוא עסוק מאוד עם הקורס הזה וטוב שכך, בימים שבין תשעה באב ליום כיפור הוא קצת יורד מהפסים, עדיף לכולנו שהוא יהיה שם."
"חמי המסכן, בוריס מצא צעצוע חדש, ורוני באילת, רק אני נשארתי לך." הערתי, כאילו בצחוק, הנחתי יד אחת על כתפו והעברתי את השנייה בשערו הקצוץ והסמיך.
קיוויתי שהוא יתרכך קצת ויחבק אותי, הייתי זקוק לחיבוק, אבל זה לא קרה, "מצחיק מאוד!" הוא נהם והעיף לי את היד, "אני במקומך הייתי משגיח טוב על החבר שלי." הוסיף ברשעות.
"למה אתה מתכוון?"
"תחשוב לבד ילד, אתה ישן פה, והוא שם, בבית הגדול והחדש שלו עם שני ילדים קטנים, סבתא זקנה ומלאך אחד חרמן ויפה."
ההערה המרושעת הזו הרגיזה אותי מאוד, "ואני במקומך חמי הייתי עושה לחבר שלי ביקור פתע, כי לפי מה ששמעתי הוא בעניין של מלאכיות, לא מלאכים."
פניו של חמי כאילו נבלו בין רגע, ופתאום ידעתי איך הוא יראה כשיהיה בגילו של בוריס, והתחרטתי שלא השגחתי יותר טוב על הפה הגדול שלי.
"סליחה מנחם, לא התכוונתי." התנצלתי וניסיתי לגעת בו, ושוב נהדפתי.
"אני יודע." הוא אמר בנוקשות, "זה בסדר סולי, אני לא כועס. טוב, יאללה ביי." והלך.
***
חמי התקשר אלי למחרת, מוקדם בבוקר, ואחרי שאמר בוקר טוב והתנצל על השעה המוקדמת שאל אם אני כועס עליו.
"לא, זה בסדר, בין כה וכה אני קם מוקדם."
"אני יודע, מה שרציתי לדעת זה אם אתה כועס על מה שאמרתי לך אתמול על אנחל וארי, כי לא התכוונתי, הייתי מגעיל אליך כי היה לי מצב רוח רע."
"אני יודע חמי, זה בסדר, מה קרה? למה היה לך מצב רוח רע?"
"בגלל רוני והמלאכיות שלו."
"עזוב, זה שטויות, אתה יודע שבסוף הוא יחזור אליך."
"כן, אבל…" הוא נאנח, ושאל אם הוא יכול לקפוץ אלי הערב לביקור.
"בטח, בכיף."
"אתה לא עסוק בערבים?"
"בשבילך חמי אני תמיד מוכן להתפנות, אתה יודע את זה."
"רוני טוען שאתה… ש… לא חשוב, הוא כזה בן זונה לפעמים, בחיי שנמאס לי ממנו."
"כן, גם לי, אבל הוא צודק."
"בקשר למה?"
"זה לא לטלפון, בוא לכאן בערב ונדבר."
אחרי שנפרדתי מחמי הלכתי לאסוף את התאומים ולקחת אותם לגן, הם כבר היו לבושים וישבו מול הטלוויזיה, שותים קקאו, ארי ישב ושתה קפה עם אנחל.
"איפה סבתא אמה?" שאלתי.
"עדיין ישנה." חייך אלי אנחל, ושאל אם אני רוצה קפה.
"לא, תודה, שתיתי בבית. תשמע ארי, הערב אני לא אוכל להשכיב את הילדים לישון, אנחל, אולי אתה יכול?"
אנחל עיווה את פניו בצער והתנצל שלא, היום הוא לא יכול כי הוא קבע עם בוריס.
ארי זרק לעברו מבט נרגז, "אתה לא חושב שאתה צריך למצוא מישהו בגילך אנחל?"
אנחל משך בכתפיו, וברח למטה, לדירה של סבתא, וארי התנפל עלי בכעס ושאל למה אני תמיד נזכר ברגע האחרון, ומה קרה להבטחה שלי לעזור לו עם הילדים.
"אבל אני עוזר המון, אין יום שאני לא איתם, לא יקרה כלום אם לפעמים גם אבא שלהם ישכיב אותם לישון."
"אני לא מצליח להשתלט עליהם, וחוץ מזה אני לא בטוח שאני אצליח להגיע לפני שמונה בערב, יש לנו איזה…"
"טוב, בסדר, אני אשנה את התוכניות שלי." נכנסתי לדבריו בקוצר רוח, לא מניח לו לסיים את השקר שהוא ניסה לספר.
"למה אתם רבים?" התערבה אביב בוויכוח, עיניה נתונות עדיין במסך.
"אנחנו רק מתווכחים, זה הכול."
"לא נכון, אתם רבים, ואתם גם משקרים" אמרה הקטנה בקור רוח שהזכיר לי מאוד את ארי, וכיבתה את הטלוויזיה, "קדימה שקד, צריך ללכת לגן." הכריזה ויצאה החוצה, שקד נגרר בעקבותיה בראש מושפל.
הבטתי בארי והוא בי ושנינו חשנו אשמים מעט.
"אפשר לדעת במה בדיוק אתה עסוק הערב?" שאל ארי והכניס את ספל הקפה הריק שלו לכיור.
"בדיוק כמוך, בישיבה." עניתי לו בעוקצנות, ורצתי אחרי הילדים, מסביר להם בדרך שהם לא יכולים ללכת לבד לגן כי צריך לחצות כביש, אבל בשנה הבאה, כשהם יהיו גדולים יותר וילכו לגן חובה, אז אולי…
"כן, בטח, שמענו עליך, שקרן." אמרה אביב שוב בטון הקר הזה שהזכיר מאוד את זה של אביה.
"אני לא שקרן." נעלבתי, שוכח לרגע שאני מדבר עם ילדה בת ארבע ולא עם אדם בוגר.
"כל המבוגרים שקרנים." פסקה אביב, והסתלקה.
"היא סתם גועלית, אל תהיה עצוב, היא לא התכוונה סולי." ניסה שקד לנחם אותי, ונישק אותי לפני שפרש גם הוא לענייניו.
בדרך לעבודה התקשרתי לחמי, הסברתי שבערב אני לא יכול, וקבעתי איתו שניפגש בלילה, אחרי עשר. אחרי שחזרתי מהעבודה אכלתי משהו זריז ורצתי להביא את הילדים מהגן. בבית קילחתי אותם ואחרי שנחנו יחד וחיכינו שיהיה פחות חם יצאנו החוצה עם האופניים שלהם. חזרנו מותשים אחרי התרוצצות מעייפת וגיליתי בבית את ארי שחזר מוקדם מהצפוי, ואפילו, הפתעה, הפתעה, עמד והכין סלט לארוחת ערב, מקשיב בסבלנות לסבתא אמה שדברה הולנדית שוטפת וצורמנית, ולא הניחה לילדים להתקרב אליה לפני ששטפו ידיים.
"שחררתי את אנחל מוקדם." אמר לי בחביבות, "וגם אתה יכול ללכת אם אתה רוצה."
"זה בסדר, דחיתי את התוכניות שלי לאחר כך." אמרתי, מופתע מנוכחותו, והמיומנות שגילה במטבח. "ממתי אתה יודע להכין סלט?" התפלאתי.
הוא משך בכתפיו ואמר בחיוך מתגרה שיש עוד הרבה דברים שהוא יודע לעשות, ואם רק ארשה לו הוא עוד יפתיע אותי.
"אני מרשה לך." צחקתי, נהנה לראות אותו במצב רוח טוב כזה.
יחד הכול היה קל יותר, השתלטנו בקלות על המצב, הוא ליווה את הגברת הקשישה לדירה שלה בזמן שאני ניקיתי את המטבח, ואחר כך עזרנו לילדים ללבוש פיז'מות ולצחצח שיניים, וקראנו להם יחד סיפורים, אחד אני ואחד ארי.
השעה הייתה כבר תשע בערב, דודה אמה ישנה לבטח במיטתה, הילדים נרדמו, ואני כבר הייתי מוכן להסתלק לדירתי, אבל להפתעתי ארי ביקש ממני לחכות עוד רגע כי הוא רוצה לדבר איתי.
"לדבר על מה?" שאלתי, מנסה להסתיר את קוצר רוחי.
"לאן אתה ממהר כל כך." נפגע ארי, "אין לך קצת זמן בשבילי?"
"יש לי." התיישבתי מולו, והמתנתי. ארי נשם נשימה מאוד מאוד עמוקה ואז אמר שאי אפשר יותר ככה, והוא לא יכול לחיות יותר בצורה כזו.
"איזה צורה?" שאלתי, מופתע מהצהרתו הדרמאטית. "מה הבעיה?"
"הבעיה שאני פה, ואתה הולך כל לילה לישון בדירה שלך, זה מגעיל, זה לא חיים, אני לא מבין למה הסכמת לזה."
"כי זה מה שרצית, אמרת שזה למען הילדים." הזכרתי לו.
"לא היית צריך להסכים לזה, למה לא התווכחת איתי?"
"לא יודע, אני לא טוב בוויכוחים, וחשבתי שאתה צודק." אמרתי בפיזור נפש מעיף מבט חטוף בשעון. חמי היה דייקן מאוד ולא רציתי לאחר.
"אתה ממהר לפגישה?" שאל ארי בזעף.
"כן, האמת שכן, קבעתי עם חמי. הוא רוצה לדבר איתי על משהו."
"בטח על אנחל, אוכל אותו שאנחל ובוריס בקשר, הוא פשוט מגוחך, חי עם אחד, מזדיין עם אחר, נמאס לי כבר מההומואים האלה, לא שאין בזה משהו, בוריס בן חמישים פלוס, והילד הזה… פשוט מגעיל, טוב, מה אפשר לצפות מהומואים."
"גם אתה הומו."
"אל תזכיר לי."
"אתה משגע אותי ארי." התלוננתי, "כל פעם אתה משנה את דעתך, אולי תסביר לי פעם אחת ולתמיד מה אתה רוצה ממני?"
"הייתי רוצה," אמר ארי בהבעה חולמנית משהו, "שתהיה בחורה."
"מצטער מאוד, אבל אני מאוד קשור לזין שלי, ואין לי שום חשק להיפרד ממנו."
"אתה בטוח?" גיחך ארי "אולי בכל זאת? בשבילי?"
"אפילו לא בשבילך, וחוץ מזה, מה תעשה איתי אם לא יהיה לי זין? אם הייתי נעשה אישה היית בוגד בי עם גברים, אני מתאר לעצמי שגם ככה אתה בוגד."
"אתה לא?" שאל ארי בגיחוך מוזר.
"רק כשאתה מייבש אותי."
"טוב, בוא נעזוב את זה." ביטל ארי במחי יד את כל מה שאמר קודם, "כל מה שאני רוצה לדעת סולי זה אם אתה עדיין אוהב אותי?" שאל, חוזר להיות שוב רציני.
"אני אתך, לא?" קצרה רוחי ושוב העפתי מבט בשעון שלא עמד לרגע.
"כן, אבל הראש שלך עם חמי, אל תחשוב שלא שמתי לב."
"חמי עם רוני, ואם הם ייפרדו הוא ילך לבוריס, לא אלי." אמרתי כדי להרגיע את ארי, אבל אחרי שהמילים נאמרו הבנתי שזה נכון, זו האמת, ונעשיתי פחות לחוץ להיפגש עם חמי.
ארי נאנח, ושאל אם אני מוכן בבקשה לעזוב את הדירה שלי ולעבור לגור איתו כמו שהיינו צריכים לעשות עוד בהתחלה.
"כן, אבל… אז למה אמרת שאתה לא רוצה שהילדים יחיו עם אבא שישן עם גבר?"
"כי הייתי אידיוט. אתה מוכן להבטיח לעשות לי סקנדל כל פעם שאני אדבר שטויות ואתנהג כמו דביל?"
"אני לא בטוח שיש לי כוח לכל כך הרבה סקנדלים." הצטחקתי.
"אני סומך עליך. טוב, אל תיתן לחמי לחכות, לך לפגישה שלך"
"אני מעדיף להישאר אתך."
"אבל הוא מחכה."
"אי אתקשר אליו ואבטל." שלפתי את הנייד שלי, התקשרתי לחמי ואמרתי שאני לא מגיע בסוף כי אני נשאר הלילה אצל ארי, והחלטנו שמהיום אני אעבור לגור איתו.
"יופי, נהדר, אז ניפגש בהזדמנות אחרת." אמר חמי והוסיף שזה רעיון נפלא והוא שמח בשבילי. הוא באמת נשמע מרוצה, ובכלל לא היה מאוכזב מביטול הפגישה שלנו, או שאולי הוא פשוט הצליח להסוות את רגשותיו האמיתיים ולשקר בצורה מוצלחת?
הרי ידוע שהומואים הם שקרנים מבטן ומלידה.
***
היה חם מאוד בלילה וגופו של ארי הפיק חום רב מידי, לכן התהפכתי ושכבתי הפוך – רגלי על הכרית וראשי ליד כפות רגליו. מתוך שינה הוא אחז בירכי ולא הרפה. מחשש להעיר אותו נשארתי שוכב בשקט, למרות חוסר הנוחות, וככה נרדמתי.
התעוררתי למחרת מוקדם מהרגיל, פי יבש, ראשי כואב וליבי כבד עלי, לקח לי כמה שניות להבין היכן אני ולהיזכר למה אני שוכב בתנוחה הפוכה, וכשניסיתי לקום מהמיטה כמעט נפלתי אפים ארצה.
השתרכתי לשירותים, חש מיובש מצמא ואומלל עד מאוד, והחלטתי להכין לעצמי כוס קפה במקום לחזור לישון.
במטבח היה קריר מעט יותר, ואחרי כוס מים קרים חשתי קצת יותר טוב. בכל זאת לא ויתרתי גם על קפה, ובעודי מתעסק בקומקום ובספל החליק אנחל חרש למטבח ונעצר, מופתע למראי.
"סולי." חייך אלי, "למה קמת כל כך מוקדם? הכול בסדר?"
"חם נורא, הייתי צמא. רוצה קפה?"
"כן, תודה." התרחב חיוכו של אנחל, "הנה החלב." הושיט לי את קרטון החלב והוציא גם עוגה, "אז מה חדש?" שאל, מביט בי בכוונה מרובה, "מה קורה?"
"אה… לא יודע, מה כבר יכול לקרות כל כך מוקדם בבוקר? חם כבר אמרתי?"
אנחל הנהן, "כן, אמרת. בדרך כלל אתה לא נשאר לישון, מה קרה הפעם? ארי לא הצליח להיפרד ממך?" הצטחק כאילו הוא יודע משהו שאני לא יודע.
"משהו כזה." רטנתי, תוהה מה עובר על הילד הזה וממה הוא מרוצה כל כך. "מה כל השאלות האלה על הבוקר ילד? מה מצחיק אותך?"
"כלום, סתם… שום דבר. נחמד שאתה נשאר לישון פה, חבל שאתה לא עושה את זה תמיד."
"באמת? היית רוצה שאני אעבור לגור פה?"
הוא הנהן במרץ שעורר בי אי נוחות חשדנית, "למה?"
"כי… כי יותר טוב שארי לא ישן לבד, אם אתם יחד אז למה שלא תגורו יחד? גם בשביל הילדים זה יהיה טוב יותר, ייתן להם הרגשת ביטחון."
"אתה חושב ככה?"
"כן, אני בטוח. זה מה שאמרתי לארי, שהוא צריך לבקש ממך שתגור איתו. לא טוב שאתם לא גרים יחד, לא בשבילכם ולא בשביל הילדים."
"ארי חושב שהתאומים ירגישו לא נעים מזה שאבא שלהם ישן עם גבר."
"שטויות, זה פשוט שטויות, אם הוא ירגיש נוח לישון אתך גם הם ירגישו ככה, הוא דואג יותר מידי, הם כבר ידעו מה לענות לחברים שלהם אם הם ינסו להציק להם, אמרתי לו מזמן שאף אחד לא מציק לילד שבא עם בטחון מהבית."
"באמת? אז דברתם על זה?"
"כן, בטח. אמרתי לארי שלא טוב שאתה גר לבד, בחור צעיר ויפה כמוך… זה כמו להשאיר את הדלת פתוחה לצרות."
"ואתה עובר ליד הדלת שלי מספיק פעמים כדי לשים לב כמה צרות נכנסות לשם." הערתי, מבחין בסיפוק שדברי העלו אדמומית כהה על עצמות לחייו הגבוהות.
"כן, אבל זה לא שאני מרגל אחריך סולי, רק שאתה גר מעל בוריס ו… שמתי לב שהרבה פעמים חמי בא לבקר אותך. אני יודע שגם הוא לבד בגלל שהחבר שלו חייל. שני בחורים צעירים לבד בלילה… זה לא בריא, עדיף שכל אחד יגור עם הבן זוג שלו."
"אתה לא יודע שחמי בא אלי רק כי אתה נמצא אצל בוריס? עצוב לו לבד ואם בוריס עסוק הוא נכנס אלי, אנחנו רק רואים יחד טלוויזיה ומדברים, זה הכול."
"אני יודע, אבל בכל זאת…" כתמי האודם שפרחו על לחייו התפשטו על כל פניו, "חמי צריך להתעקש שהחבר שלו יהיה יותר בבית ולא ילך כל הזמן לאימא שלו או יישאר בבסיס."
"ואם החבר שלו לא יסכים?"
"אז שימצא חבר חדש, בשביל מה הם זוג אם הוא לבד כל הזמן? ובשביל מה ארי ואתה זוג אם כל אחד ישן לחוד? מה, לא ככה?"
"כן, אולי… החיים לא פשוטים כל כך אנחל."
"זה בדיוק מה שארי אמר לי." העווה אנחל את פניו בקוצר רוח, "אבל לדעתי אתם טועים, החיים מסובכים רק אם מתעקשים לסבך אותם." הוא שלף את חוברת ההכנה לפסיכומטרי, "הנה, כמו במבחן הטיפש הזה שאני צריך לעשות כדי להתקבל ללימודים. אני רוצה להיות אח, אבל קודם אני צריך לדעת את כל המילים המשונות האלה, בשביל מה צריך את הסיבוך הזה? אצטומכה, מה זה המילה הזו בכלל? מי צריך אותה? אף פעם לא שמעתי אותה, אתה יודע מה זה אצטומכה?"
"אצטומכה זה קיבה, זו מילה בארמית, ובאמת אין לי מושג למה צריך לדעת אותה." הודיתי, "בחיים לא הבנתי את ההיגיון של העניין הזה עם הפסיכומטרי."
"גם אני לא." הוא דפדף קדימה לעמוד התשובות, הודיע לי שאני חכם וצודק, ושאל מה זה עטרה.
"זה כתר."
אנחל נאנח, אמר לי שאני שוב צודק, ואני נורא חכם והוא טיפש, ושקע בספרו בעוד אני חוזר לחדר השינה עם קפה בשביל ארי.
"עם מי דיברת שם?" חקר אותי ארי ולגם מהמשקה החם.
"עם אנחל, מסכן, הוא צריך ללמוד לפסיכומטרי וקשה לו עם כל המילים בעברית."
"המילים האלה הן סיוט מיותר לגמרי." הסכים ארי, "אנגלית אני מבין, וגם מתמטיקה, אבל מי צריך את כל הארמית המשונה הזו?"
"עדיף ארמית על מתמטיקה."
"בדיוק ההפך." התווכח ארי, סיים את הקפה, החזיר לי את הספל ואמר תודה.
לקחתי את הספל החמים עדיין, אמרתי בבקשה, ושאלתי אם הוא החליט להחזיר אותי מהגלות בגלל העצות שאנחל נתן לו.
ארי הנהן, ואדמימות ורדרדה נחמדה הכתימה את עור פניו הבהיר.
הצלחתי לגרום לשני גברים להסמיק עוד לפני ארוחת בוקר – השג נאה ביותר!
למראה חיוכי ארי שינה את דעתו ואמר שלא, אולי קצת, ולבסוף הודה שכן, "לא שאני לא סומך עליך סולי, אני יודע שאתה אוהב אותי ונאמן רק לי, אבל… זאת אומרת…" הוא ראה שהוא מסתבך ושינה נושא, "הבנתי שהבעיה היא בעיקר שלי, ואני צריך לשנות את הגישה שלי מפני שהיא לא הוגנת כלפיך."
"נכון." הסכמתי, "אתה צריך לשנות את הגישה שלך להומואיות ולקשר שלנו, ועדיף שגם לעניין הזה של HIV ."
"אתה מתכוון לאיידס? למה, מה זה שייך?"
"לא, אני מתכוון לנגיף HIV שאם לא לוקחים תרופות אפשר לחלות בגללו באיידס, אבל מאחר שיש בארץ תרופות לכל דורש לא תראה פה אנשים עם איידס, רק נשאים."
"אתה צודק." אמר ארי בנמיכות רוח, "אני יודע, ואתה צודק לגמרי, מה עוד אתה רוצה שאני אגיד? אני מאחל לכל הנשאים שיהיו בריאים עד מאה ועשרים, אבל בכל זאת אני מעדיף שיהיה לי כמה שפחות עסקים אתם."
"אבל לא תידבק אם רק תדבר אתם, אפילו אם תתנשק אתם לא יקרה לך כלום, רק אם תקיים יחסי מין לא מוגנים תידבק, אתה מבין את זה?"
"כן." הנהן ארי, בטח שכן, אני לא אידיוט, למה אנחנו מדברים בכלל על נשאים?"
"בגלל חמי, הוא נשא והוא חבר שלי, ואני לא מתכוון לנתק איתו קשר רק כי לך לא נוח להיות ליד נשאים."
"בסדר." נכנע ארי מיד, "אין לי בעיה איתו, אבל אני מודיע לך מראש, אם הוא מזמין אותנו לאורגיה אני לא בעסק, ואפילו שאתם חברים טובים גם לך אני לא מרשה ללכת."
"מצחיק מאוד." ניסיתי לשמור על פרצוף רציני אבל ברח לי חיוך, ואחר כך התפרצו הילדים לחדר השינה שלנו וזינקו עלי והשיחה הסתיימה, לעת עתה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s