20. כמו טלנובלה

כל פעם שאין מספיק עבודה לכולנו הבוס שולח אותי לעזור לטורקי – מנהל החשבונות שלנו. לצערי זה קורה הרבה פעמים לאחרונה כי בחודשים האחרונים אין הרבה לחץ בעבודה ואפשר לוותר עלי במחסן ואני צריך להגיד תודה שמעריכים את היכולת שלי לתייק ולעבוד עם מחשבים.
הטורקי עובד בחדר קטן בקומה העליונה של המחסן. יש שם גם מחסן קטן ושירותים. לא יודע מי משלם את שכר הדירה למשרד שלו ומה בדיוק הסידור שלו עם המחסן ובית המלאכה, אבל הטורקי מנהל את החשבונות של כולם.
הטורקי הוא איש קטן קומה וצנום, בערך בן חמישים, אולי קצת יותר. הוא עובד בחברה כבר המון שנים והחבר'ה אומרים שהוא בעצם שותף סמוי של בעלי בית המלאכה. לא יודע, אולי זה נכון ואולי לא. הוא גרוש מזה שנים רבות ומאז גירושיו הוא חי עם אימו הקשישה אי שם בקריות. החבר'ה מרכלים שאשתו ברחה ממנו שנתיים אחרי החתונה ומאז הוא בודד ולא רוצה להביט יותר בנשים. לא יודע אם זה נכון או סתם סיפורים, זה קרה הרבה לפני זמני.
הטורקי בא למשרד בערך בתשע, נשאר עד הצהרים, לפעמים קצת יותר, לפעמים קצת פחות. עובר על החשבוניות שלנו, עושה משכורות, מחשב מאזנים, כותב קבלות. אדם שקט, ידידותי, יעיל.
יש לו בחדר שני מחשבים, מכונת חישוב מיושנת והמון ארונות תיקים מברזל. כל פעם שאין לחץ בעבודה אני, בתוקף היותי האדם היחיד מבין עובדי מחלקת האריזה שלא פוחד ממחשבים, נשלח לעזור לו.
היום הבוס אמר שאין מספיק עבודה לכולם ושאני יכול ללכת הביתה אחרי שאגמור את הכנת הגרפים לפי הנתונים שהוא סיפק לי על מתח הרווחים וההזמנות שלנו בשנת 2004. הוא ראה באיזה מקום גרפים צבעוניים של אקסל, התלהב מאוד והחליט שזה מה שהוא צריך כדי לדעת בדיוק כמה כסף אנחנו לא מרוויחים.
לעשות גרפים באקסל יכול כל ילד בתיכון, זו ממש לא בעיה, וכמובן שנוח יותר לשבת מול המחשב מאשר לסחוב קופסאות כבדות במחסן למטה, אבל בכל זאת עיוויתי את פני בחוסר רצון ודחיתי את הטיפוס במעלה המדרגות לחדרו של הטורקי ככל שיכולתי בתקווה שהיום הוא ישתעמם וילך הביתה מוקדם.
האמת, אין לי שום דבר רע להגיד עליו, הוא אדם לבבי מאוד, שקט, צנוע, יעיל כפי הנראה, כי הכל דופק כהלכה בתחום שהוא אחראי עליו, ובכל זאת… אני לא אוהב להיות איתו, קודם כל כי הוא מעשן כבד והחדר שלו מסריח מעשן סיגריות וגם בגדיו ועורו ספוגים בריח של סיגריות.
זה לא שאני כזה מפונק, אני יכול לסבול ריחות של עישון למרות שאני לא מעשן, אבל למה הוא חייב לעמוד כל כך קרוב אלי ולהידבק אלי כל פעם שהוא רואה אותי?
זה מטריד אותי, אבל אני לא יודע מה לעשות, אני לא יכול לנער את ידו מכתפי כל פעם שהוא מניח אותה עלי בחיבוק ידידותי, ולא יעלה על הדעת שאצעק הטרדה מינית כל פעם שהוא פורע את שערי או טופח על ישבני. אני מניח שבדרכו שלו הוא באמת מחבב אותי, וגם אני די מחבב אותו, רק שיפסיק לעמוד כל כך קרוב אלי ושלא יתגנב מאחורי כל פעם שאני הולך לשירותים.
לפעמים אני חושב שאני סתם מדמיין, אולי הוא באמת רק איש בודד וחביב שמנסה להיות נחמד אלי? כשאני בא למשרד שלו הוא תמיד מכין לי קפה או תה, מתעקש לכבד אותי בעוגיות, ואיכשהו מצליח תמיד לגעת בי כשאני לידו. אני אף פעם לא אומר לו כלום, כי מה אני יכול להגיד? צא לי מהמרחב הפרטי? בלי ידיים? מה אני, נקבה? הרי כולם אצלנו מתחככים זה בזה כמו שקורה אצל אנשים שעובדים יחד, אז מה הבעיה שלי?
לא יודע, אבל כל פעם שאני עולה לחדר שלו לעזור לו עם החשבוניות אני מקווה שאולי היום, רק היום, הוא יצא מוקדם מהעבודה או שלפחות היום יהיה לו מצב רוח רע והוא יסתפק בסתם להגיד שלום ולא ירגיש שהוא חייב ללחוץ את ידי בשתי ידיים צהובות מניקוטין, לעמוד קרוב מידי אלי ולהגיד לי בפעם המאה שיש לי עיניים יפות.
אחרי ארוחת עשר גמרנו הכל, ובאחת עשרה עליתי למשרד של הטורקי עם הניירת שקיבלתי, וכמובן שהוא קיבל אותי כרגיל בחיוך ובסבר פנים יפות והתעקש להכין לי קפה למרות שלא רציתי, וישב צמוד אלי, ברך נוגעת בברך, כדי לראות איך עושים גרפים באקסל, אבל במקום להקשיב להסברים שלי הוא שאל על הלימודים, על החברים שלי, ואם כבר מצאתי לי חברה נחמדה כמוני? והפריע לי כל הזמן להקשיב לתכנית 'המילה האחרונה'.
לא נורא בין כה הייתי מצוברח ולא היה לי חשק לצחוק מהחוכמות הציניות של עירית לינור ואורבך.
כשגמרתי שאלתי אותו אם הוא צריך עזרה בעוד משהו, ובמקום לענות הוא הביט בי בעיניים עצובות נורא, (היום הכל נראה לי עצוב) ושאל מה קרה לי שאני עצוב ושקט כל כך היום.
הדחף הראשוני שלי היה להגיד שאני בסדר וסתם נדמה לו, אבל במקום זה קמתי והלכתי למחסן של המשרד שלו, חדר קטן ומחניק, מואר קלושות באורו של פלורסנט בודד אחד. מקום אידיאלי לאנשים שרוצים קצת פרטיות,
הוא הלך אחרי בשתיקה ויכולתי להרגיש את העיניים שלו חורכות לי את הגב. נכנסנו למחסן – חדרון חסר חלונות עמוס מדפים עקומים ותיקיות מאובקות – ואז הסתובבתי והבטתי בפניו, "אני עצוב כי רק אתמול נפרדתי מהחבר שלי ורע לי בנשמה." הסברתי בשקט, "הוא החליט שהוא מעדיף נשים, בגלל זה נפרדנו." הוספתי.
הטורקי נראה המום מהווידוי הפתאומי שלי, בלע קצת רוק וניסה להגיד משהו, אבל התחרט, ורק נעל את הדלת במפתח.
"בוא לפה." אחז במרפקי ומשך אותי אל מאחורי כוננית מתכת מחלידה שהייתה עמוסה תיקי קרטון עתיקים. "שב." הדף אותי אל כיסא ברזל מרופד פלסטיק חום מכוער וקרוע. התיישבתי והוא כרע על ברכיו לפני, פתח בזריזות את רוכסן הג'ינס שלי, שלף את הזין שלי מתוך התחתונים והתחיל במלאכה. נכון, יש לו קרחת והוא מסריח כמו מאפרה משומשת, אבל מורגש שהוא צבר המון ניסיון בנושא ולמצוץ הוא יודע ממש טוב וגם אוהב את הקטע.
לא יודע מה אתכם, אבל בשבילי מציצה, טובה ככל שתהיה, היא רק משחק מקדים. אני כמו הנשיא קלינטון, אם אין חדירה זה לא נחשב אצלי לסקס.
כשאמרתי את זה לטורקי הוא גיחך חרש ושלף מתוך לוקר מתכת אפור ומחליד קונדום ובקבוק של חומר סיכה משובח. את הקונדום הוא התעקש לשים עלי במו ידיו ומיד חשתי שהבן אדם יודע בדיוק מה הוא עושה והוא מנוסה מאוד.
עשינו את זה בעמידה כי לא היו תנאים לדבר אחר, ובתור קוויקי זריז זה היה מעולה. לא יודע למה כולם רצים תמיד אחרי כוסונים צעירים ושחצנים? אנשים לא מבינים שסקס זה דבר שמחייב ניסיון ומומחיות ואת זה אפשר למצוא רק אצל גברים מבוגרים יותר.
אחרי שגמרנו – התחשבתי והתאפקתי עד שגם הוא גמר – הוא הסתובב ופתח לי את החולצה, ליטף אותי ואמר לי שאני אחד הבחורים הכי יפים שהוא ראה בחיים שלו, וצחק כששאלתי אותו מתי לאחרונה הוא ביקר אצל אופטומטריסט.
הוא הודה שאת הקונדומים והקרם הוא שומר שם בגלל שלפעמים מישהו מהעובדים של הפנצ'ריה או מהנגרייה ממול בא אליו לביקור קצר.
"אבל הם ערבים." הזדעזעתי, והטורקי צחק ואמר שאני ילד ושאצלו אין אפליה בזיונים. "בסקס בין גברים אין גזענות." הצהיר ונאלצתי להודות שהוא צודק ושהגבתי כמו אידיוט. למה חשבתי עד היום שאני מכיר את כל העובדים בסביבה ויודע הכל על כולם?
חזרתי הביתה בשעה שתיים בצהרים, בדיוק כששודרה התכנית "רגעי קסם." מזג האוויר היה חמים ובהיר, המכונית שלי הייתה חמה ונעימה, השמש זרחה, הציפורים צייצו, השמים היו כחולים, העצים ירוקים והמוזיקה נהדרת. (אני חולה על שירים של שנות השישים ואם למישהו יש בעיה עם הטעם המוזיקלי שלי זו הבעיה שלו).
נסעתי הביתה, מקשיב לשירים הסנטימנטליים ברדיו, נהנה מהתנועה הדלילה ובמשך כמה רגעים הייתי מאושר מאוד, ואז הגעתי הביתה ונזכרתי שהוא עזב ושכנראה לא אראה אותו יותר ושוב נעשיתי עצוב ועצבני וממורמר וכשג'קי הודיע לי שאני יכול לקחת היום יום חופשי מהקרטונים התקשרתי לבוריס והזמנתי את עצמי לדירה שלו הערב.
"יופי, בוא. תכננתי ערב של סרטים ויין עם ז'וז'ו, קוקו נסע לבקר אצל הדודים שלו באשדוד והוא קצת מדוכא, צריך לעודד אותו." הזמין אותי בוריס בעליזות חרמנית שהייתה מוכרת לי היטב. "אני מקווה שאתה לא מתנגד?"
אמרתי שמה פתאום, אני אשמח מאוד, וקבענו להיפגש בשמונה בערב.
***
בדירה הקטנה והמסודרת להפתיע של בוריס חיכו לי בוריס וז'וז'ו עם ערמת קלטות וכיבוד של סיגריות מגולגלות, יין וחטיפים.
התחלנו את הבילוי על הספה, יושבים כמו אנשים מהוגנים וצופים בסרט שהתחיל כסרט רגיל עם גיבורים ועלילה סבירה אך עד מהרה הדרדר לסרט פורנו הומואי נועז, גדוש גברים יפים ומלאי און שהתרוצצו בנוף מרהיב של הרים ושדות פוטוגניים וזיינו אחד את השני במרץ.
הסרט הפרוע בתוספת היין והחשיש עשו את שלהם ודי מהר מצאנו את עצמנו רובצים על השטיח, קודם ערומים למחצה ואחר כך לגמרי, מניחים לגיבורי הסרט לדאוג לעצמם בעוד אנחנו עסוקים בשלנו.
כל אחד מאתנו הושפע אחרת מהתערובת של הסם והיין – ז'וז'ו צחקק ללא הרף ואחרי שגמר פעם אחת פשוט נרדם מתחת לספה. בוריס נעשה מרוכז מאוד ושקט ולא הצליח לגמור למרות כל מאמצי ואילו אני… אני נשארתי אותו חנון, אלכוהול גורם לי להרגיש חולה וחשיש עושה לי בחילה איומה.
עוד לפני עשר ברחתי משם והלכתי הביתה, מהרהר בשטות הנוראית שעשיתי וכדרכי בקודש ברגע שהגעתי לדירה הדלקתי את המחשב. בימים כתיקונם הייתי יושב בשעה כזו לפני המחשב וכותב, או לכל הפחות מנסה, אבל לא הצלחתי והחלטתי שעדיף לי ללכת לישון.
נרדמתי בעשר וחצי בלילה, וכמובן שהתעוררתי בארבע לפנות בוקר, מה שרע בלהתעורר כל כך מוקדם זה שאין לך מה לעשות חוץ מלשכב ולבהות בחשכה בעיניים פקוחות, לעבור על כל השגיאות והשטויות שעשית ולשקוע במרה שחורה. במקום העיסוק המייגע הזה העדפתי לקום, להתעטף בחלוק ולבדוק מה שלום הבלוג שלי.
גיליתי לתדהמתי שהגעתי למומלצים ויש לי למעלה מחמש מאות כניסות. במקום לשמוח חשתי נבוך כאילו תפסו אותי באמצע הרחוב בלי מכנסיים. איזה מזל שעד הבוקר הם שינו את הכותרת של השער הראשי. פרסום, ואפילו פרסום וירטואלי, לא מטיב איתי.

מסתבך והולך
למחרת הבוס לקח את כל העובדים לאכול במסעדת נאפיס לכבוד ראש השנה האזרחית. כן, אני יודע שכבר עברו שבועיים כמעט מהסילבסטר, אבל ככה יצא.
לצערי לא שמעתי כלום מרוני ואפילו הודעה במשיבון הוא לא השאיר לי, כנראה שהוא מתכוון באמת לנתק איתי לגמרי את הקשר למרות שאמר שנשאר ידידים, ואולי הוא צודק ועדיף ככה? איזה זכות יש לי בכלל להפריע לו לנסות לחיות כמו שהוא רוצה? זכותו לעשות מה שהוא חושב לנכון ורק בגלל שאני חולה מרוב געגועים לתחת המתוק שלו אין לי רשות להפריע לו. עברתי כבר את הכאב לב הזה פעם אחת ואני אעבור את זה שוב, היום כבר לא מתים מלב שבור.
אחרי הלימודים הגעתי בצהרים לנאפיס וגיליתי את כל החבר'ה מהעבודה יושבים סביב שולחן ארוך ושלושה מלצרים חמודים משרתים אותם. עד שהגענו לקינוח כבר פיתחתי יחסי ידידות מופלאים עם המלצר המתוק עם הקוקו הקטן והמבריק שהקפיד לחייך אלי ולהתחכך בי כל פעם שעבר לידי. בסוף הארוחה, בעוד כולם מתרווחים על כוס קפה וסיגריה חמקתי לשירותים וקבעתי עם המלצר החמוד ששמו אוהד להיפגש בסוף המשמרת שלו במלונית הבית הירוק.
מדובר במלונית קטנה ששוכנת בקומה העליונה של בניין מסחרי נטול חן באזור התעשייה בקריות. בקומה התחתונה יש חנויות ועסקים רגילים, אבל למעלה… בסדר, אני לא אומר שכל מי שבא לפה בא לזיין, אולי יש אנשים שלא אכפת להם לגור במלון שעומד בין מגרש חניה לבתי מלאכה, והנוף שנשקף ממנו הוא של מפרץ חיפה עם הלבניות והארובות של בתי החרושת שמטנפים את הים, אולי יש כאלו שאוהבים ריח של פיח ורעש של משאיות ענקיות ורעשניות? אני לא אומר שלא, אבל עובדה היא שרוב המתארחים במלונית הבית הירוק שוהים בה רק שעה שעתיים ומשאירים את הווילונות סגורים היטב.
אוהד הגיע טיפה באיחור, אבל מיהר לפצות אותי על כך בחיבוק ונשיקה ומיד הדף אותי לישיבה על המיטה, פתח את רוכסן מכנסי, כרע ברך לפני והודיע לי בתוקף שהוא פאסיבי ושהוא יחליט מה הולך לקרות פה, וכדאי שאני אדע מההתחלה שראשית כל הוא לא עושה סקס בלי קונדום, ושנית כל הוא לא אוהב לדבר בפה מלא.
שמתי קונדום ובמשך רוב השעתיים שהיינו שם הפה שלו היה מלא. לא, הוא לא מצץ לי במשך שעתיים, אבל אוהד הסתבר כבחור מאוד אוראלי שאוהב למצוץ, ולנשוך, ולכרסם, וגם לנשק וללקק, ובכלל, להעסיק את הפה שלו בהמון דברים חוץ מדיבורים.
אין לי מושג מה שם משפחתו, בן כמה הוא, מה הוא רוצה לעשות שיהיה גדול, ואם יש לו או אין לו חבר או חברה, אבל אני יודע שהוא אהב מאוד את הזין שלי בתחת שלו, ולא ניסה אפילו פעם אחת להגיד לי שעכשיו תורו לזיין.
אחרי שעתיים נהדרות נטולות שיחות נפש וויכוחים על תורים הוא הניח לי להתקלח ראשון, לקח בתודה את הכסף שנתתי לו על החלק שלי במחיר החדר ואמר שאני יכול ללכת בשקט, הוא כבר יסדר הכל בקבלה. אני לא בטוח, אבל נדמה לי שהוא תכנן להישאר שם עוד כמה שעות ולארח שם עוד כמה קליינטים שפגש במסעדה, ואולי זה רק הדמיון הפרוע שלי?
לא אכפת לי, היה כיף! נתתי לו את המספר שלי ונפרדנו כידידים.
חזרתי עייף מאוד הביתה ונזרקתי על המיטה אפילו בלי להתפשט. הספקתי לישון בקושי שעתיים כשמישהו צלצל בפעמון הצייצני שלי והעיר אותי.
רוני חזר! הייתה המחשבה הראשונה שצצה במוחי, ומיד זינקתי על רגלי, מתעלם מהרצון להשתין, ודהרתי לדלת. זה לא היה רוני אלא שוב עודד, והפעם עם צ'ימידאן אחוז בימינו ותיק צד כבד למראה תלוי על כתפו. הוא היה באזרחי ונראה טוב. המדים גרמו לו תמיד להראות דחלילי משהו. הג'ינס עשה פלאים לגופו הצנום והבליט את ישבנו הנחמד.
נשענתי על המשקוף ושאלתי אותו בקרירות מה הוא רוצה ממני.
"אל תהיה קיפוד כזה נמרוד!" מחה עודד וניסה להידחף פנימה.
"מה פתאום קיפוד?" התרגזתי עליו ונגעתי בשערי שאבוי בזמן השינה התפרע והזדקר עד ששוב נראיתי קיפודי. יש לי שערות צפופות וחלקות שצומחות בפראות לכל הכיוונים, אם אני לא מקפיד לקצץ אותן הן מזדקרות על ראשי בצורה מגוחכת ומשוות לי מראה של קיפוד. מסרק ומברשת לא יכולות להכניע את העקשניות הללו, וכשהייתי ילד סבתא נהגה להגיד שיש לי שער של צייגנער כלומר צועני, סבתא כבר נפטרה מזמן, ורק השערות המטופשות שלי נותרו במריין.
עודד השאיר את חפציו במסדרון והשתחל פנימה למרות קבלת הפנים הקרירה שלי. הוא שתל את עצמו באמצע הספה שלי ופשט את רגליו הארוכות לפנים, מביט בי במבט מתחנן. "נמרוד, אני יודע שפישלתי המון פעמים ועשיתי לך נזקים ו…"
"עזוב, מה שהיה היה. מה קורה אתך עכשיו?"
הוא משך בכתפיו וניסה להראות אדיש, אבל ראיתי שהוא מוטרד ואומלל. "נו, מה קורה אתך ילד?" שאלתי והתיישבתי לידו. לא הופתעתי כשהוא נחפז להניח את ראשו על כתפי ולשפוך עלי את כל הבעיות שיש לו עם הוריו המעצבנים שכל הזמן רבים אתו ולא נותנים לו פרטיות, וכן הלאה וכן הלאה.
"יצאתי מהארון אולי שש פעמים. כל פעם הם מסרבים להבין ודוחפים אותי חזרה וכל פעם אני צריך להסביר מחדש למה אין מצב שאני אביא חברה ובטח שלא אעמוד מתחת לחופה." סיפר לי על הצרות שלו.
"בשביל מה הפקלאות?" קטעתי את הקיטורים שלו בקוצר רוח.
הוא השפיל את עיניו ומולל את אצבעותיו בעצבנות. "אה… אה… אני כזה… אפשר להגיד שאני כאילו… שברחתי מהבית." גמגם והסמיק קצת.
"ברחת לאן? אתה לא בחמשוש במקרה?"
"כן, אני… זאת אומרת…" הוא גנח ומלמל והתפתל, ובסופו של דבר פשט בתנועה זריזה את חולצתו וחשף לנגד עיני הנדהמות את הסיבה למריבה שלו עם הוריו, מריבה שבעטיה הוא לקח את חפציו והסתלק מהבית. הילדון הטיפשון הזה הלך ועשה על חזהו כתובת קעקע ענקית של דרקון יורק אש שראשו נח מעל לפטמתו הימנית, וזנבו מגיע עד מעבר לכתפו השמאלית, ואם לא די בכך הוסיף גם עגיל קטן על הפטמה הימנית.
נותרתי המום וחסר מילים מתדהמה. "יפה, נכון?" אמר עודד בגאווה וניפח את חזהו החלק שנראה הרבה יותר שרירי וחטוב מכפי שזכרתי מהפעמים הקודמות.
"עשית על עצמך אחלה עבודה בחדר כושר." התפעלתי, "לא כאב לך הקעקוע הזה? זה בטח נורא יקר, לא?" נגעתי בזהירות בקצה רגלו של הדרקון כדי להיות בטוח שזה לא יורד. זה היה קעקוע אמיתי לגמרי. עודד עשה אותו בכמה שלבים והסתיר אותו מהוריו עד שאימו נכנסה בלי לדפוק למקלחת בדיוק כשהוא עמד והתגלח בתחתוניו. המסכנה נכנסה להיסטריה, צעקה וכעסה וחיממה גם את אביו ומשם הדרך החוצה הייתה קצרה
"אימא אומרת שעכשיו אני צריך להוסיף רק גורמט מזהב ואני אראה ערס מושלם." אמר בעצב, "וגם היא כמוך ישר שאלה על המחיר."
"נו, טוב, ככה זה פולנים." אמרתי בסלחנות, מבין לנפשה של אימא של עודד שבטח אכלה די קש מהשיגעונות של התכשיט שלה.
"נמרוד, בבקשה, בבקשה, תן לי לגור אצלך עד שאני אסדר לי תנאים של חייל בודד אצל הקצינת ת"ש." התחנן עודד בדמעות.
עשיתי פרצוף חמוץ והוא החליק מהספה, כרע על ברכיו לפני ושם את ידיו על ירכי, די קרוב לרוכסן המכנסיים שלי, תולה בי מבט מתחנן." למדתי את הלקח שלי." אמר עודד בלהט, "יותר אני לא נוגע בסמים וגם לעשן כבר הפסקתי, אני אנקה אחרי, ואני אשטוף כלים, ואני אעשה קניות, ואם תרצה אני אישן על הספה ואני…" תוך כדי דיבור ידו החליקה קרוב יותר ויותר עד שנגעה ברוכסן שלי וכאילו מבלי משים החלו אצבעותיו להשתעשע בו ולפתוח אותו בזהירות בעוד מבטו נותר תלוי בפני כאילו לא חש בתעלוליה של ידו הימנית שהפכה להיות עצמאית בשטח.
סגרתי את כפי על פרק ידו ולחצתי עליו בחזקה. "מה בדיוק אתה עושה עודד?"
"אני, אה… אני… אני כל כך רוצה להרגיש אותך שוב." לחש ופתח בבת אחת את הרוכסן שלי, ושוב, בפעם השלישית תוך יומיים, היה הזין שלי בתוך פה חם ולהוט להשביע את רצוני. עודד ידע בדיוק איך לפנק אותי והצייתנות הכנועה שהפגין הדליקו אותי.
שלחתי אותו להביא קונדומים ונהניתי לראות איך הוא טס לחדר השינה וחוזר אתם בזריזות. זיינתי אותו בעמידה בלי שטרחתי לפשוט מעליו את בגדיו, רק משכתי למטה את תחתוניו ומכנסיו וחדרתי לתוכו בתנועה מהירה אחת, הוא גנח קצת, אבל ביקש שאמשיך. "יותר חזק." לחש כל פעם שניסיתי להאט קצת מחשש שאני מגזים בקשיחות שלי.
יש בעודד משהו מזוכיסטי שנהנה מכאב והשפלה, וכתלמיד מסור של הפרופסור שלי ידעתי בדיוק איך להשביע את רצונו, אבל אני לא ממש אוהב את הקטע. נכון, זה מגרה מידי פעם, אבל לא הייתי מסוגל ליהנות מסוג כזה של יחסים לאורך זמן.
אפשר לשחק קצת בשליטה לפעמים, בתנאי שיודעים שזה רק משחק, אבל עודד היה רציני מידי וזה קצת הפחיד אותי. בשבילי סקס זו פעילות שיש בה אהבה ורוך ופינוקים הדדיים. קשה לי ליהנות כשעלי להיות כל הזמן בשליטה, לשמור על הפרטנר שלא יפגע ולהיות אחראי עליו.
בעודי מזיין את עודד בכוח, אוחז בחזקה במותניו ומשאיר טביעת אצבעות על עורו הלבן, לכאורה שקוע כולי בזיון, ראשי הצטלל פתאום, ולפתע הבנתי למה אריאל עזב אותי – זה לא היה בגלל בוריס אלא כי לא יכולתי לתת לו מה שהוא רצה באמת. נתתי לו אהבה והערצה, אבל הוא רצה שאהיה רע אליו, שאשלוט בו בכוח. ברגע שהוא פגש את בוריס הנשלט והשולט חברו זה לזה והיו מאושרים יחד, לי לא היה מה לחפש שם וטוב שכך.
רוני היה הורג אותי אם הייתי מתייחס אליו ככה חשבתי לעצמי בשקט, הוא לא היה מתחשב בזה שאני גדול וחזק יותר ממנו, והיה מעדיף למות תוך כדי מאבק ולא לקבל יחס משפיל כזה מאף אחד, אבל עודד נהנה ואהב כל רגע. זו הסיבה שלמרות שחיבבתי את עודד גם בזתי לו קצת, והפסקתי לאהוב את אריאל.
כיבדתי את רוני והערכתי את העקשנות שלו למרות שהיא הטריפה את דעתי לפעמים. רוני שלי, התגעגעתי אליו עד כאב אפילו בזמן שהזין שלי היה תקוע בחור של אחר.
אחרי שגמרנו הלכנו להתקלח ובלי שביקשתי עודד סיבן אותי וניגב אותי, ואחר כך ניקה וסידר את המקלחת, ואחר כך הלך לרחוץ כלים ולשטוף את המטבח.
יש לי הרגשה שהוא ישטוף ינקה ויסדר כל דבר שאגיד לו ועוד יגיד תודה ואם אשכיב אותו על הברכיים וארביץ לו בתחת עם חגורה הוא בטח ייהנה מזה עד השמיים ושוב יעמוד לו.
הם לא יודעים שבעה בגיל הזה אבל הבעיה שאני כבר עייף מזיונים סתמיים ומגעגועים לדביל הזה שעזב אותי בשביל איזו ספירית אחת.
אחרי שעודד גמר לצחצח את המטבח הוא חזר עם תה ועוגיות בשבילי, התיישב מולי על הרצפה והתחיל לעשות לי מסג' בכפות הרגליים, החזקתי מעמד בקושי עשר דקות לפני שסחבתי אותו לחדר השינה וביצעתי בו את זממי. אני לא רוצה להיכנס לפרטים, אבל הוא נרדם לבסוף ערום, שוכב על בטנו, חושף ישבן אדום וחבול.
לפני שאתם צועקים עלי שאני מפלצת ורצים להלשין למועצה לשלום הילד אני רוצה לציין שעודד בן עשרים, שזה היה רעיון שלו ושהוא ממש הכריח אותי לעשות לו את זה. אני בטוח שהוא נהנה הרבה יותר ממני ודי לחכימא ברמיזה.
יותר אני לא מתכוון להוסיף אף מילה בנדון.
הוא מתכוון להישאר אצלי עד יום ראשון, ואני לא אתפלא אם אתעורר במחלקת טיפול נמרץ עם התקף לב בגלל הרעיונות של העודד הזה. הנוער בימינו, אני אומר לכם…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s